דישון מדשאות

 

דשן הוא חומר המשמש ב להעשרת הקרקע ב לשם שיפור הצמיחה של גידולים.

 

בטבע, על פיסת קרקע נתונה, גדלים מגוון צמחים בבית הגידול הטבעי שלהם. ישנה התאמה בין סוג הקרקע ועושרה לכמות הצמחים וסוגיהם על שטח נתון. הקרקע בטבע מקבלת את המינרלים שלה מעלים וחלקי צמח נבולים המוסיפים רקבוביות לקרקע, ומהפרשות בעלי החיים הניזונים מהצמחים.

בחקלאות המודרנית, גידולים רבים נקצרים במלואם ואינם מטייבים את הקרקע. צמחים רבים הינם מהונדסים ו/או שהם הכלאות. הם גדלים באזורים שאינו בית הגידול הטבעי שלהם, אף במצעים מנותקים, ולכן נדרשת התערבות חיצונית לקבלת יבולים בכמויות ו/או בדרישות שהחקלאים או הלקוחות מצפים. התערבות זו בכל הקשור להזנה יכולה להיות על ידי זבל (חומר אורגני) או הוספת דשנים כימים (חומר אנאורגניים).

 

דשנים ניתנים בדרך כלל דרך הקרקע לקליטה דרך שורשי הצמח, או בריסוס לקליטה דרך העלים. הדשן יכול להיות מורכב מחומרים שונים: חומרים הנמצאים בטבע (כבול, זבל בעלי חיים וכדומה) חומרים המיוצרים באופן מלכותי בתהליך טבעי (קומפוסט) וחומרים המיוצרים בתהליך תעשייתי (דשנים כימים).

 

סוגי דשנים שונים מיוצרים בתהליך ומיסודות שונים: דשן חנקני מיוצר לרוב בתהליך "האבר" המפיק אמוניה המשמשת להפקת חומצה חנקנית. דשן אשלגני מופק ממחצבי אשלג, ודשן זרחני מופק מסלע פוספט.

יתרונם של דשנים אורגנים על הדשנים הכימיים בכך שהם משפרים את מבנה הקרקע ומעודדים פעילות בקטריאלית. חסרונם הוא שרמת המינרלים לא קבועה ומשתנה בהתאם לסוג החומר, עונת השנה, מיקום גאוגרפי ובנוסף שיש בהם סיכוי להעברת זרעי עשבים, ומחלות שונות.

לעומתם בדשן הכימי רמות המינרלים גבוהות וידועות מראש, דבר המצריך ומאפשר תכנון מדויק של הכמות. שימוש לא מבוקר יכול לגרום להמלחה של הקרקע, וכתוצאה מכך נזק לצמחים, ו/או המלחה של מי תהום. 

 

דשנים כימים:

חנקן - החנקן מופיע ב- 4 צורות: חנקה, אמוניום, אמוניה, אוראה. הצורה הזמינה ביותר ע"י הצמח הינה החנקה. הצורות השונות עוברות תהליכים כמו אמוניפיקציה, ו/או ניטריפיקציה כדי להגיע לצורה של חנקה.

סוגים דשני חנקן: גופרת אמון, אוראה, אמון חנקתי, אורן.

 

זרחן - דשני זרחן מיוצרים ממחצבים קשי תמס. בתהליך הייצור מופעלת חומצה המעלה את שעור מסיסות הזרחן.

סוגים של דשנים זרחניים: חומצה זרחתית, סופר או טריפל פוספט, חד אמון זרחתי.

אשלגן - מקור עיקרי של דשני האשלגן הוא האשלגן הכלורי (בארץ הוא מופק בים המלח). בגלל ההשפעה השלילית של הכלור על חלק מהצמחים מיצרים גם אשלגן ללא כלור. בתהליך זה מפעילים על האשלג הכלורי חומצה חנקתית או גופריתית ומיצרים אשלגן חנקני או אשלגן גפרתי.

סוגים של דשני אשלגן: אשלגן כלורי, אשלגן גופרתי, אשלגן חנקתי.

 

סידן מגנזיום וגופרית – בארץ רמות מינרלים אלו זמינים בדרך כלל לצמח. הם קיימים במים באמצעותם אנו משקים, ממקורות טבעיים בקרקע, או כיסודות נלווים לדשנים כמו סופרפוספט, אמון ואשלגן גופרתי. במקרים מסוימים, בעיקר במצעים מנותקים או בקרקעות חוליות, ידרשו תוספות במינרלים אלו.

 

יסודות קורט - יסודות אלו נצרכים בכמויות מאוד נמוכות ובדרך כלל נוכחותם בקרקע מספקת. הבעיה בקרקע הארץ-ישראלית הינה בזמינותם ולא בנוכחותם. קושי בקליטת מנרלים אלו ע"י הצמח נובעת מתנאים בלתי נוחים כמו ph של הקרקע, ריכוזים גבוהים של סידן ודו-פחמה (גיר) וחוסר אוורור. הנפוצים ביותר בארץ הם חסרים של ברזל ולאחריו אבץ ומנגן.

זיהוי של חסרים ביסודות קורט מתגלה בדרך כלל לאחר הופעת סימנים אופייניים בעלווה, ו/או לאחר בדיקות עלים במעבדה.

בתנאי הארץ ניסיון לתיקון חסרים ביסודות קורט באמצעות דישון בדשנים מינרלים אינו יעיל בדרך כלל בשל שקיעת היסודות בתמיסת הקרקע. תיקון יעיל יותר מושג ברוב המקרים באמצעות שימוש בכילטים. 

הכיליטים הם תרכובות אורגניות המגינות על יסוד הקורט ושומרות על מסיסותו בתמיסת הקרקע לזמן ממושך יחסית. אולם הם תרכובות אורגניות רגישות המתפרקות בנקל ומאבדות את כושרן להגן על יסוד הקורט. על מנת להימנע מתופעה זו יש להימנע מחשיפתם לאור ולחום לזמן ממושך ולהיזהר בערבובם עם דשנים אחרים, במיוחד בתנאי ph חומצי.

דרך אחרת לתקן חסרים ביסודות קורט היא דישון עלוותי. בשיטה זו ניתן להשתמש בדשנים מינרלים שהם זולים יותר. במקרים אלו מומלץ להוסיף משטחים המשפרים את קליטתם ע"י הצמח.

הדשנים יכולים להגיע במספר אופנים:

דשנים מוצקים - חד או רב יסודות. לדוגמה: גופרת אמון המכיל 21% חנקן, אשלגן כלורי המכיל 60% אשלגן, דשנים מורכבים ביחס של 20-20-20 - 20% חנקן 20% זרחן 20% אשלגן או גרעון בהרכבים שונים.

הדשנים המוצקים יכולים להיות מסיסים שניתן להמיס במים ולהזריק דרך מערכת ההשקיה, או מגורענים קשי תמס המיועדים לפיזור ראש. אופציה נוספת היא דישון יסוד והצנעה לתוך הקרקע בעיבוד כדוגמת חריש, דיסקוס וכדומה.

 

דשנים נוזלים - תמיסות דשן מוכנות בהרכבים שונים ורבים (לעיתים על-פי הזמנת הלקוח)  המגיעים במכילים של ליטרים בודדים ועד לצוברים של אלפי ליטרים. אופן יישום דשנים אלו הינה דרך מערכות המים ע"י משאבות שונות המחדירות את הדשן עם מי ההשקיה.

 

דשנים בשחרור איטי/מבוקר - דשנים אלו, בדומה לדשנים מוצקים, מכילים מינרל בודד או שילוב של מספר מינרלים. ההבדל הוא בכך שבדשנים המסיסים, בהם זמינות המינרלים (בעיקר החנקן) מידית ולזמן קצר, הדשנים הלא מסיסים המינראליים משתחררים באופן איטי או מבוקר למשך תקופה משתנה בהתאם לסוג השחרור.

 

 

תערובת של דשן בשחרור מבוקר

 ישנן מספר טכנולוגיות לייצור דשן בשחרור איטי או מבוקר:

 הראשונה-  היא קשירה לתרכובות אורגניות קשות תמס, האוראה נקשרת לפורמלדהיד או איזו- בוטיריל ומשוחררת בקצב מבוקר. בשניה- היא יצור דשן על בסיס מתילן אוראה בו נקשרות מולקולות האוראה לשרשראות ארוכות באמצאות קבוצת מתילית. זמן השחרור נקבע לפי אורך השרשרת. שלישית- היא ציפוי גרגרי האוראה בגופרית או בקשירה במלחים קשי תמס לסידן ומגנזיום. הרביעית- היא ציפוי גרגרי הדשן בקרום ממברנלי חדיר למחצה הקולט מים מתמיסת הקרקע ומשחרר את תמיסת הדשן בצורה מבוקרת, דשנים אלו מצופים בדרגות עובי שונות בהתאם לתקופת השחרור.

השחרור של המינראליים מותנה ברוב המקרים בטמפרטורה, ככל שהטמפרטורה גבוה וקצב גידול הצימוח עולה זמן שחרור הדשן מהיר יותר, ככל שהטמפרטורה יורדת קצב צימוח יורד זמן וקצב השחרור מתארך. בדשנים כמו מתילן אוראה, או תרכובות קשות תמס משתתפים בשחרור גם גורמים כמו מיקרואורגניזמים ו- ph של הקרע ולכן קצב השחרור לא תמיד ידוע.

לכל אחד מהדשנים ושיטת היישום יתרונות וחסרונות, חשוב להכיר בהם על מנת להגיע ליעלות ולניצול הגבוה ביותר של הדשנים, ולתוצאות המיטביות.

 

הערות

 

  1. דשנים מוצקים מגורענים (לא מסיסים) בדרך כלל נוחים וזולים לשימוש. הבעיה שזמינותם גבוה ולכן נדרש לדשן לעיתים קרובות. מאחר שהם ניתנים במנות גדולות יחסית יש תמיד חשש לצריבות של הצמחים, וכן זליגה של מינרליים למי תהום. 

  2. דשנים מוצקים מסיסים ניתנים לפיזור ראש (על הגידול), או להמסה במים ומתן דרך מערכות השקיה. היתרונות מחיר זול, אפשרות למתן דרך מערכות השקיה. החסרונות חשש לצריבה של הצמחים, זמינות לזמן קצר של הדשן, 

  3. דשנים נוזליים, לשימוש בהם נדרש מכשור רב: מערכת יקרה של משאבות, מערכות הגנה כמו מז"ח (מונע זרימה חוזרת), מכלים בשטח לאכסון הדשנים, נגישות למשאיות הספקה וכדומה. היתרונות  מתן דשן לאורך הגידול, בהתאם לצורכי הגידול (מגוון עצום של הרכבים ואפשרויות), דישון במנות קטנות תוך ניצול וייעול הדשן. שליטה על התחלה וסיום הדישון בהתאם לנדרש.

  4. דשנים בשחרור מבוקר- עלות יקרה, זמינות הרכבים מוגבל. יתרונות מתן דשן בתדירות נמוכה יותר תוך ניצול רב של הדשן, הפחתת שטיפת מינרלים למי תהום, אי תלות בהשקיה מידית, סיכוי נמוך יותר לצריבות.

 

לסיכום: ישנן אפשרויות רבות לדישון. כל סוג דישון מכיל יתרונות וחסרונות ומתאים למצבים וצרכים שונים. יש לדעת להתאים בין סוג הדשן ואופן הדישון לצורך הספציפי ולתנאים הנתונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צריבה מדשן

 

 

דישון עלוותי: 

חשיבותו של הדישון העלוותי הולכת ורבה כאמצעי לעקוף קשיים בקליטת יסודות מהקרקע ותנאים לא נוחים לדישון קרקעי. הוא מאפשר תיקון מהיר של חסרים בכלל וביסודות קורט בפרט. דשנים לריסוס עלוותי בטוחים לחלוטין לשימוש בריכוזים מומלצים ואינם גורמים נזק לצמח. יותר ויותר תכשירים מיושמים לדישון עלוותי. חלקם דשנים רגילים, וחלקם דשנים המיוצרים לריסוס.

 

דישון גידולים:

התאמת הדישון לצורכי הגידול מצריכה עבודת מחקר מרובה. המחקר הבסיסי נעשה בגידול בתמיסות מזון. בתנאים אלו ניתן ללמוד על צריכת יסודות ההזנה נטו, על יחסי הגומלין שביניהם ועל השפעת גורמים נוספים כמו- ספיחת קרקע, ph, מליחות ועוד.

במאמר זה נעסוק בדישון מדשאות.

בדשא אנו בודקים את קצב הצימוח (יצור חומר יבש), ואת צבעו (זאת בהתאם לזנים השונים).

קצב הצימוח הוא פרמטר שאמור לפצות על שחיקת הדשא מפעילות (דריכה, משחק, פגעים שונים כמו מזג אוויר, מזיקים ומחלות).

דשאים אקסטנסיביים: הינם הרוב המכריע של הדשאים ומשמשים כגינון נופי לאחיזה, לשימור קרקע, לשולי דרכים ולמניעת אבק. דשאים אלו מוחזקים ברמה נמוכה ולכן רמות ההזנה יהיו נמוכות בדר"כ.

דשאים סמי-אינטנסיביים: דשאים אלו משמשים לנוי. הם נמצאים במקומות מרכזיים ובולטים ובגינון פרטי. נראותם חשובה (במיוחד צבע המרבד).

דשאים אינטנסיביים: דשאים בפארקים ובגינות, המשמשים את הציבור לפעילות ספורט וקמפינג. בדשאים אלו, מלבד הצבע, נדרש צימוח עודף בכדי לפצות על השחיקה.

דשאים מקצועיים: משמשים לפעילות ספורט אינטנסיבי כדוגמת כדורגל, גולף, רוגבי, טניס, כדורת וכדומה. בדשאים אלו מאוד חשוב גם המראה הוויזואלי וגם צימוח רב.  

 

יש לחשוב על הזנת הדשא כבר בשלב הכנת הקרקע. בשלב זה נדרש גם להתייחס לטיוב הקרקע. טיפול נכון בשלב זה יעזור מאוד לגבי ההזנה לאורך שנים.

בניגוד לגדולים אחרים הדשא מכסה 100% מהשטח ומשמש אותנו לשנים רבות. לכן כדאי להצניע  לעומק הקרקע חומרים כמו מטייבי קרקע או דשנים קשי תמס, כדוגמת זרחן. דבר זה צריך לעשות בעיבודים שונים שניתן לבצע רק לפני שתילת הדשא. 

יש להתייחס בשלב הראשוני למרקם הקרקע, בין אם מדובר בקרקע המקומית או בקרקע מילוי. בכל מקרה מומלץ בשלב זה לפזר ולהצניע לתוך הקרקע חומרים כמו קומפסט, כבול או גרינית. חומרים אלו משפרים את הקק"ח (קיבול קטיונים חליפי) את כשר אחיזת המים ואת מבנה הקרקע. הכמות והחומר מותנה בסוג מצע הגידול. בנוסף כדאי להוסיף זרחן כדוגמת סופר פוספט או שווה ערך לו, בהתאם לבדיקות קרקע או להמלצות אנשי מקצוע. יש להצניע את החומרים לעומק 25-30 ס"מ ששם תקיים רוב פעילות ההזנה וקליטת המים של הדשא. 

דישון מדשאות במהלך הגידול:

בבואנו לקבוע תכניות דישון יש להתייחס לכמה פרמטרים:

 

 

יעוד הדשא - כפי שצוין למעלה.

 

סוג הקרקע - קרקעות חוליות פחות פוריות ובעלי שיעור קק"ח נמוך יותר, ולכן נדרש יותר דשן ובתדירות גבוה יותר מקרקעות חרסיתיות.

 

סוג וזן הדשא - דשאים כדוגמת פספלום, זויסיה אלטורו צורכים פחות דשן מדשאים כמו ברמודה.

 

משקעים - באזורים גשומים יש שטיפה רבה יותר של הדשנים.

רמת ההזנה בדשאים אקסטנסיביים מאוד נמוכה ובמקרים רבים אינה ניתנת כלל. דישון סתיו או אביבי בהחלט יספק. ברמות של כ- 10 יחידות חנקן שנתיות ו- 5-10 יחידות אשלגן. 

רמת הזנה המומלצת בדשאים סמי-אקסטנסיביים היא שני דישונים בשנה (באביב ובסתיו) ברמות של 12-15 יחידות חנקן ו- 8-12 יחידות אשלגן.  

רמות הזנה בדשאים אינטנסיביים: מומלץ על 2-3 דישונים בשנה: אביב מוקדם, לפני תחילת הקיץ ובסתיו. במקרה זה מומלץ על 15-25 יחידות חנקן, 10-15 יח' אשלגן, ו- 4-5 יח' זרחן. במהלך הקיץ, במקרה של ירידה בצבע הדשא, ניתן לבצע ריסוסים בברזל וכן בחומצה הומית/פולבית להגדלה ותגבור רמה וזמינות של הברזל. אם השחיקה של הדשא רבה יש אפשרות להוסיף דישון חנקני לזירוז הצימוח.

 

ההתייחסות בהמלצות הינן למקרואלמנטים ובעיקר ל- N-K. באם התגובה לדשנים לא מספקת מומלץ לבצע בדיקות לפוריות קרקע ובדיקות עלים על-מנת לאתר חסרים.

בכל מקרה מומלץ לדשן בדשן מורכב בשחרור מבוקר ופחות בדשנים מסיסים.

מעבר להשפעתו על העלווה לדשן יש השפעה רבה על התפתחות מערכת השורשים. מערכת זו אינה גלויה לעין ולכן ההתייחסות אליה פחותה. מערכת שורשים בריאה מאפשרת לנצל את המים והדשן מן הקרקע בצורה טובה יותר ומעניקה בריאות לצמח.

הדישונים מומלצים בעיקר באביב ובסתיו מכיוון שדישונים בעונה החמה (האביב המאוחר והסתיו המוקדם) רצים מהר מאוד לעלווה ולצימוח, מאלצים כיסוחים תכופים, והשפעתם על מערכת השורשים שולית. 

בדשאים מקצועיים קיימת חשיבות רבה יותר בדישון מכמה סיבות.

 

 

הדשאים נדרשים לעמוד בעומס פעילות רב.

 

לנראות הדשא יש משמעות גבוהה.

 

ברוב המקרים נדרשת תכיפות גובהה של כיסוח נמוך. ובכיסוח לוקחים המון מינרלים מהצמח.

 

מדשאות מקצועיות גדלים לעיתים קרובות על מצע חולי כדי לשפר את ניקוז השטח.

סיבות אלו מובילות לכך שרמות ההזנה ותכיפות הדישון במקרים אלו גבוהים. מומלץ לבצע בדיקות קרקע ובדיקות עלים ברמה השנתית ולעיתים אף יותר על מנת להשלים את כל החסרים הקיימים.

במדשאות אלו רמות החנקן מגיעות עד סביב 50 יחידות בשנה ולעיתים אף יותר. האשלגן ל-30 עד 40 יחידות, וזרחן 10-15 יחידות.

ניתן להוסיף מיקרו אלמנטים בריסוס והגמעה של כילאתים או בריסוסי עלווה. 

תכנית הדישון ניתנת בהתאם לפעילות בדשא (סוג ותקופת הפעילות). במקרים רבים דשאים אלו משוזרעים בדשא חורף ולכן הצימוח והגדילה של הדשא הינה כל השנה (בקיץ הדשא הקיצי ובחורף החורפי). תקופת עומס הפעילות משתנה לפי תחרויות אימונים וכדומה. כל הפרמטרים נלקחים בחשבון בעת בניית תכנית הדישון וכללי האצבע אליהם התייחסנו במדשאות האחרות לא רלוונטיות במקרים אלו. 

 

 

תוצאה לדישון לקוי ולא אחיד

 

 

*יחידות מינרל - כאשר מצוין יח' חנקן אשלגן וכו' הכוונה הינה ליח' משקל נטו של המינרל.

דוגמה 1- דשן בהרכב 25-5-15  K-P-N ב- 1ק"ג יש לנו:

1X25%= 0.25 ק"ג  כלומר כל 4 ק"ג נותן לנו יח' חנקן (1 ק"ג חנקן צרוף).

1X5%=0.05  כלומר כל 4 ק"ג נותן לנו 0.2 יח' זרחן (200 ג' צרוף)

1X15%=0.15 כלמור כל 4 ק"ג נותן לנו 0.6 יח' אשלגן (600 ג' צרוף)

דוגמה 2- דישון של 30 ק"ג לדונם 15-0-40 K-P-N

30X15%= 4.5 יח' חנקן לדונם.

30X0%= 0  0 יח' זרחן לדונם.

30X40%= 12 יח' אשלגן לדונם.

 

 

050-200-2627