כיסוח מדשאות הוא אחד מהפעולות החשובות באחזקת מדשאות. כאשר הכיסוח נעשה כראוי זה יכול לעזור בהסדרת נושא ההשקיה ובהגברת השליטה בנושא המזיקים, המחלות ובמחזור מינראליים. לצערנו ניהול נושא כיסוח הדשא בארץ אינו ברמה מספקת והוא אחד הגורמים לבעיות ולתחלואת הדשא.במאמר זה נסקור ונציג את שיטות ועקרונות הכיסוח, ונעמוד לגבי הדגשים החשובים לניהול נכון של נושא הכיסוח.
סוגי הכיסוח:
כיסוח רוטורי
הכיסוח הרוטורי הוא היעיל ביותר מבחינת עלות לשטח. המכסחת הרוטורית נפוצה בכמה גדלים וסוגים: כמכסחת ידנית ביתית ברוחב כיסוח 50 ס"מ ומנועים של 5 כו"ס דרך מכסחות בעלות 3-5 שולחנות כיסוח ברוחב 1.5-2.5 מטר, ועד למכסחות נגררות ע"י טרקטור ברוחב 4-7 מטר.
הכיסוח מתבצע ע"י סכין אופקית לקרקע המסתובבת במהירות גבוה מאוד וקורעת את עלי הדשא בדומה לעבודת חרמש. איכות הכיסוח נקבעת ע"י חדות הסכין ומהירות סיבובו.
במכסחות ידניות או במכסחות ממונעות בעלות שולחן כיסוח אחד יש אופציה לשאיבת הכסחת המתאפשר ע"י פתח בשולחן הכיסוח שדרכו עפים כל העלים מכוח רוח שיצור הסכין בסיבובו לתוך סל איסוף, או בעזרת מפוח (בלאור) השואב את העלים לסל גדול הנמצא מאחורי הכלי. במכסחות בעלות כמה שולחנות כיסוח אין את האופציה הזו.
בעבודה במכסחת רוטורית יש להימנע מכיסוח בסביבת אנשים ו/או בעלי חיים, רכבים וכדומה, מכיוון שעצמים שונים (אבנים, שברי עץ וכדומה) יכולים לעוף ולפגוע במי ובמה שעומד בדרכם.
מכסחת תופית:
מכסחת תופית מספקת את הכיסוח הטוב והיפה מבין המכסחות. מקובל לכסח במכסחת זאת מדשאות עד לגובה 40-45 מ"מ, ובדשאים מסוימים ניתן לכסח גם בגובה 2.8-3 מ"מ. כיסוח כזה מתבצע בגרינים במגרשי גולף.
הכיסוח מתבצע בדומה לגזירה במספרים ועלי הדשא נחתכים בין סכין קבוע הנמצאת בבסיס התוף ובין הסכין המסתובבת הנמצאת על התוף. הכיסוח יוצא נקי וחלק בדומה לגזירה.
על התוף יש מספר משתנה של סכינים: לגזירת עלים באורך של 12.5-25 מ"מ משתמשים בתוף עם 6 סכינים, לגזירת עלים באורך של 0.5-12.5 מ"מ תוף עם 7-8 סכינים, מתחת לכך בתוף עם 9-13 סכינים.
כוון גובה הכיסוח נעשה ע"י שינוי גובה הגלילים בבסיס התוף אשר מעלים או מורידים את הסכין הנגדית.
מכסחת תופית קיימת כמכסחת ידנית, כמכסחת ממונעת בעלת 3-7 תופים, ונגררת ע"י טרקטור בעלת 7,9,11 תופים, רוחב תוף הוא כ -50 ס"מ.
המכסחת התופית יקרה לאין שיעור מכל מכסחת אחרת מקבילה. כמו כן האחזקה שלה הרבה יותר יקרה גם היא, וכוללת: השחזות, כיוונים וטיפולים. משום כך השימוש בה מוגבל בעיקר למדשאות ברמת אחזקה גבוה כמו מגרשי כדורגל גולף ומגרשי ספורט אחרים.
מגבלה נוספת של המכסחת התופית היא יכולת מוגבלת מאוד להתמודד עם עשביה.
כלל מספר 1:
במכסחות רוטורויות ותופיות יש להקפיד על השחזת להבים. סכינים חדות חותכות את עלי הדשא באופן נקי, ומאפשרות קריעת עלים מינימלית. כיסוח בלהבים כהות יוצר קרע בעלים במקרה של מכסחת רוטורית, וחיתוך חלקי בתופית; דבר היוצר עלי דגל. דברים אלו מעלים את רגישות הדשא לפגיע מפטריות ורקב.
נידרש לערוך טיפול שיטתי בסכני המכסחת: במדשאות מקצועיות המכוסחות במכסחת רוטורית מומלץ להשחיז את הסכינים כל 40-50 שעות כיסוח, בגינון ציבורי כדאי להשחיז 2-3 פעמים בשנה. במכסחת תופית מומלץ גם כן על 2-3 השחזות בשנה.
כיסוח בפלל
מכסחות אלו הפכו להיות מאוד פופולריות באחזקת מדשאות במגרשי ספורט, בעיקר מכיוון שמופע הדשא לאחר הכיסוח איכותי ויפה יותר ממכסחת רוטורית.
המכסחת בנויה מסכינים התלויות על ציר אופקי המסתובב במהירות גבוה וקורעות את עלי הדשא באופן אנכי, בדומה למכת פטיש. כיסוח זה מוריד את האפשרות לחיתוך לא מלא המייצרת שבירת עלים.
הגלגלים הקדמיים והגליל אחורי קובעים את גובה הכיסוח ושומרים על גובה קבוע ואחיד בין הסכינים לקרקע. יתרון נוסף של הפלל הוא שניתן לבצע כיסוח בגובה אפס. כלומר לקרקף את הדשא. פעולה זו נדרשת לפני שזרוע מגרשים ובפעולות שיקום באביב.
מכסחת הפלל המקובלת בארץ הינה יחידה נפרדת המורכבת לטרקטור ב- 3 נקודות. למכסחת יש סל איסוף גדול לאיסוף הכסחת. ישנן יחידות פלל המורכבות על כלים עצמאיים כיחידות כיסוח.
תגובת הדשא לכיסוח
כל מערכות הביוכימיות בצמח נעות לכוון העלים כאשר מתבצע כיסוח. המערכת פועלת לחסום את הפצע שנוצר מהקריעה או מחיתוך העלה. התגובה הנוצרת בעקבות זאת היא הבראת האזור, ולבסוף בנית עלים ונצרים חדשים.
ניסויים מראים שכיסוח רגיל בגובה ובתדירות מתאימים מעודדים עלים בריאים ודשא צפוף. כיסוח של 1/3 מהעלה הירוק הוא אופטימלי ומוביל לכך שהתהליכים הביוכימיים יכולים לתמוך גם בטיפול בפצע ובהבראתו וגם בצימוח חלקים חדשים.
לעומת זאת כיסוח לא מתאים התוצאה המתקבלת עלים מוחלשים, קצות עלים שנוטים להתייבש ולאבד את צבעם, ודשא דליל.
כלל מספר 2:
אין להוריד בכיסוח אחד יותר מ 1/3 מהעלה הירק.
גובה ותדירות הכיסוח
אין תשובה אחת נכונה לגבי גובה הכיסוח. הבחירה בגובה הדשא משקללת את: סוג הדשא, מזג האוויר באזור, עונת השנה, רמת האחזקה, ובנוסף את דרישות השימוש בדשא. למשל, במקרה של מגרשי ספורט נשקלל את מהירות גלגול הכדור, ריצת השחקנים וכדומה.
הטבלה בהמשך מראה את גובה הכיסוח לתנאים השונים בהתחשב בעונת השנה, שימושים ודרישות האחזקה השונות.
על בסיס נתונים אלו יש לבחור את גובה הכיסוח המתאים. לעיתים ניתן לכסח אף מתחת לכך, אך במקרים אלו נדרש כיסוח תכוף יותר כדי לשמור על כלל מספר 2.
בכיסוח הדשא סביב הגבהים המינימליים המומלצים נדרשת השקיה רבה יותר, תדירות דישון גבוה יותר, והתמודדות מורכבת יותר בסילוק עשבייה. כיסוח בגבהים המקסימליים המומלצים עוזר להתמודד עם בעיות של לחצים סביבתיים- אקלים, מים, עשביה וכדומה. במקרה של מגרשי ספורט לקראת עונת הפעילות להגיע לגבהים הנדרשים. יש לדאוג כי זה יעשה בהדרגה ובשלבים כדי לא להכניס את הדשא לשוק.
ההמלצות לתדירות הכיסוח לא נקבעת באופן שרירותי, אלא על פי קצב גידולו. משום שאיננו רוצים שהדשא יכוסח יותר משליש העלה הירוק, נידרש בשיא עונת הצימוח לבצע 2-3 כיסוחים בשבוע, ובעונת המעבר 1-2 כיסוחים. לעומתם בגרינים במגרשי גולף בעונת הקיץ הכיסוח הנדרש הינו יומי.
מגרשי ספורט
בעונת הפעילות גובה הכיסוח מתבסס על הפרמטרים הבאים: סוג הדשא, תכניות ההשקיה והדישון, ציוד הכיסוח, כמות הפעילות ודרישות השחקנים והמאמנים. סדר חשיבות הפרמטרים משתנה בין האתרים והסדר שרשום בפסקה לא מייצג סדר עדיפויות אבסולוטי. לדוגמה: אם המגרש בשימוש רב (מגרשי אימונים) ההמלצה הינה לכיסוח גבוה יותר על מנת לייצר ביו-סינתזה (היווצרות תרכובות כימיות מיסודות או מתרכובות פשוטות ע"י אורגניזמים חיים) רבה בכדי לתמוך בשחיקה לאורך זמן רב יותר. לדשא בשימוש נמוך (אצטדיונים) גובה הדשא נקבע בדרך כלל על פי רצונות המאמנים והשחקנים, בהתייחס למהירות גלגול הכדור, למהירות המשחק ובהתאם לאופי הקבוצה.
בעונות המעבר (בין עונות הפעילות) תדירות הכיסוח יורדת וגובה הכיסוח מורם ב- 1-1.5 ס"מ בכדי להפחית בקצב הכיסוחים, דשונים והשקיה. אך כל זאת בהצמדות לכללים שהוזכרו בכתבה. לקראת החזרה לפעילות יש לחזור לגובה הנדרש. פעולה זו תחל די זמן מראש כדי שיהיה אפשר לעשות זאת באופן מבוקר וללא פגיעה במראה הדשא. אם עונות המעבר קצרות והחזרה לפעילות מהירה כדאי להימנע מהעלאת גובה הכיסוח ולשמור על הגובה הנדרש כל התקופה, למרות שיש לכך משמעות בנושא האחזקה.
עיצוב/דגם
במגרשי ספורט מקצועיים ובאצטדיונים נוהגים לעצב את משטח הדשא בפסים עם גוונים שונים של ירוק. עיצוב זה, מלבד היותו אסטטי, עוזר במשטחי כדורגל בקביעת חוק הנבדל. עיצוב הפסים מתאפשר רק על ידי שימוש במכסחת תופית או פלל המצוידים בגליל אחורי המשכיב את עלה הדשא. כיסוח בכיוונים שונים גורם להשכבה של עלי הדשא בכיוונים הופכיים, ובעקבות החזר האור, נוצרים הגוונים של ירוק כהה ובהיר. הירוק הכהה נצפה כאשר הכיסוח נעשה לכוון הצופה. במקרה זה העלים הנשכבים אל מול האור מצלים אחד על השני ומתקבל גוון כהה. הירוק הבהיר נצפה כאשר הכיסוח נעשה בכוון הנגדי לצופה ומשטח את העלים כנגד הצופה. בצורה זו החזר האור יוצר גוון בהיר.
סוגי הדשא השונים יצרים תגובות שונות: בסוגי הפספלום, וגנטום, הרייגרס והקנטקי-בלו-גרס ההבדל בין הגוונים רב. בברמודה השוני בגוון מועט, ולכן לעיתים מדגישים אותו בריסוס בברזל כאשר מרססים רק כוון כיסוח אחד.
הגוונים השונים חולפים במהירות ביחס לכמות השימוש במגרש. לכן פעולה זו פחות נפוצה במגרשי אימון ובמגרשים ציבוריים.
