כיסוח מדשאות הוא אחד מהפעולות החשובות באחזקת מדשאות. כאשר הכיסוח נעשה כראוי זה יכול לעזור בהסדרת נושא ההשקיה ובהגברת השליטה בנושא המזיקים, המחלות ובמחזור מינראליים. לצערנו ניהול נושא כיסוח הדשא בארץ אינו ברמה מספקת והוא אחד הגורמים לבעיות ולתחלואת הדשא.במאמר זה נסקור ונציג את שיטות ועקרונות הכיסוח, ונעמוד לגבי הדגשים החשובים לניהול נכון של נושא הכיסוח.
סוגי הכיסוח:
כיסוח רוטורי
הכיסוח הרוטורי הוא היעיל ביותר מבחינת עלות לשטח. המכסחת הרוטורית נפוצה בכמה גדלים וסוגים: כמכסחת ידנית ביתית ברוחב כיסוח 50 ס"מ ומנועים של 5 כו"ס דרך מכסחות בעלות 3-5 שולחנות כיסוח ברוחב 1.5-2.5 מטר, ועד למכסחות נגררות ע"י טרקטור ברוחב 4-7 מטר.
הכיסוח מתבצע ע"י סכין אופקית לקרקע המסתובבת במהירות גבוה מאוד וקורעת את עלי הדשא בדומה לעבודת חרמש. איכות הכיסוח נקבעת ע"י חדות הסכין ומהירות סיבובו.
במכסחות ידניות או במכסחות ממונעות בעלות שולחן כיסוח אחד יש אופציה לשאיבת הכסחת המתאפשר ע"י פתח בשולחן הכיסוח שדרכו עפים כל העלים מכוח רוח שיצור הסכין בסיבובו לתוך סל איסוף, או בעזרת מפוח (בלאור) השואב את העלים לסל גדול הנמצא מאחורי הכלי. במכסחות בעלות כמה שולחנות כיסוח אין את האופציה הזו.
בעבודה במכסחת רוטורית יש להימנע מכיסוח בסביבת אנשים ו/או בעלי חיים, רכבים וכדומה, מכיוון שעצמים שונים (אבנים, שברי עץ וכדומה) יכולים לעוף ולפגוע במי ובמה שעומד בדרכם.
מכסחת תופית:
מכסחת תופית מספקת את הכיסוח הטוב והיפה מבין המכסחות. מקובל לכסח במכסחת זאת מדשאות עד לגובה 40-45 מ"מ, ובדשאים מסוימים ניתן לכסח גם בגובה 2.8-3 מ"מ. כיסוח כזה מתבצע בגרינים במגרשי גולף.
הכיסוח מתבצע בדומה לגזירה במספרים ועלי הדשא נחתכים בין סכין קבוע הנמצאת בבסיס התוף ובין הסכין המסתובבת הנמצאת על התוף. הכיסוח יוצא נקי וחלק בדומה לגזירה.
על התוף יש מספר משתנה של סכינים: לגזירת עלים באורך של 12.5-25 מ"מ משתמשים בתוף עם 6 סכינים, לגזירת עלים באורך של 0.5-12.5 מ"מ תוף עם 7-8 סכינים, מתחת לכך בתוף עם 9-13 סכינים.
כוון גובה הכיסוח נעשה ע"י שינוי גובה הגלילים בבסיס התוף אשר מעלים או מורידים את הסכין הנגדית.
מכסחת תופית קיימת כמכסחת ידנית, כמכסחת ממונעת בעלת 3-7 תופים, ונגררת ע"י טרקטור בעלת 7,9,11 תופים, רוחב תוף הוא כ -50 ס"מ.
המכסחת התופית יקרה לאין שיעור מכל מכסחת אחרת מקבילה. כמו כן האחזקה שלה הרבה יותר יקרה גם היא, וכוללת: השחזות, כיוונים וטיפולים. משום כך השימוש בה מוגבל בעיקר למדשאות ברמת אחזקה גבוה כמו מגרשי כדורגל גולף ומגרשי ספורט אחרים.
מגבלה נוספת של המכסחת התופית היא יכולת מוגבלת מאוד להתמודד עם עשביה.
כלל מספר 1:
במכסחות רוטורויות ותופיות יש להקפיד על השחזת להבים. סכינים חדות חותכות את עלי הדשא באופן נקי, ומאפשרות קריעת עלים מינימלית. כיסוח בלהבים כהות יוצר קרע בעלים במקרה של מכסחת רוטורית, וחיתוך חלקי בתופית; דבר היוצר עלי דגל. דברים אלו מעלים את רגישות הדשא לפגיע מפטריות ורקב.
נידרש לערוך טיפול שיטתי בסכני המכסחת: במדשאות מקצועיות המכוסחות במכסחת רוטורית מומלץ להשחיז את הסכינים כל 40-50 שעות כיסוח, בגינון ציבורי כדאי להשחיז 2-3 פעמים בשנה. במכסחת תופית מומלץ גם כן על 2-3 השחזות בשנה.
כיסוח בפלל
מכסחות אלו הפכו להיות מאוד פופולריות באחזקת מדשאות במגרשי ספורט, בעיקר מכיוון שמופע הדשא לאחר הכיסוח איכותי ויפה יותר ממכסחת רוטורית.
המכסחת בנויה מסכינים התלויות על ציר אופקי המסתובב במהירות גבוה וקורעות את עלי הדשא באופן אנכי, בדומה למכת פטיש. כיסוח זה מוריד את האפשרות לחיתוך לא מלא המייצרת שבירת עלים.
הגלגלים הקדמיים והגליל אחורי קובעים את גובה הכיסוח ושומרים על גובה קבוע ואחיד בין הסכינים לקרקע. יתרון נוסף של הפלל הוא שניתן לבצע כיסוח בגובה אפס. כלומר לקרקף את הדשא. פעולה זו נדרשת לפני שזרוע מגרשים ובפעולות שיקום באביב.
מכסחת הפלל המקובלת בארץ הינה יחידה נפרדת המורכבת לטרקטור ב- 3 נקודות. למכסחת יש סל איסוף גדול לאיסוף הכסחת. ישנן יחידות פלל המורכבות על כלים עצמאיים כיחידות כיסוח.
תגובת הדשא לכיסוח
כל מערכות הביוכימיות בצמח נעות לכוון העלים כאשר מתבצע כיסוח. המערכת פועלת לחסום את הפצע שנוצר מהקריעה או מחיתוך העלה. התגובה הנוצרת בעקבות זאת היא הבראת האזור, ולבסוף בנית עלים ונצרים חדשים.
ניסויים מראים שכיסוח רגיל בגובה ובתדירות מתאימים מעודדים עלים בריאים ודשא צפוף. כיסוח של 1/3 מהעלה הירוק הוא אופטימלי ומוביל לכך שהתהליכים הביוכימיים יכולים לתמוך גם בטיפול בפצע ובהבראתו וגם בצימוח חלקים חדשים.
לעומת זאת כיסוח לא מתאים התוצאה המתקבלת עלים מוחלשים, קצות עלים שנוטים להתייבש ולאבד את צבעם, ודשא דליל.
כלל מספר 2:
אין להוריד בכיסוח אחד יותר מ 1/3 מהעלה הירק.
גובה ותדירות הכיסוח
אין תשובה אחת נכונה לגבי גובה הכיסוח. הבחירה בגובה הדשא משקללת את: סוג הדשא, מזג האוויר באזור, עונת השנה, רמת האחזקה, ובנוסף את דרישות השימוש בדשא. למשל, במקרה של מגרשי ספורט נשקלל את מהירות גלגול הכדור, ריצת השחקנים וכדומה.
הטבלה בהמשך מראה את גובה הכיסוח לתנאים השונים בהתחשב בעונת השנה, שימושים ודרישות האחזקה השונות.
על בסיס נתונים אלו יש לבחור את גובה הכיסוח המתאים. לעיתים ניתן לכסח אף מתחת לכך, אך במקרים אלו נדרש כיסוח תכוף יותר כדי לשמור על כלל מספר 2.
בכיסוח הדשא סביב הגבהים המינימליים המומלצים נדרשת השקיה רבה יותר, תדירות דישון גבוה יותר, והתמודדות מורכבת יותר בסילוק עשבייה. כיסוח בגבהים המקסימליים המומלצים עוזר להתמודד עם בעיות של לחצים סביבתיים- אקלים, מים, עשביה וכדומה. במקרה של מגרשי ספורט לקראת עונת הפעילות להגיע לגבהים הנדרשים. יש לדאוג כי זה יעשה בהדרגה ובשלבים כדי לא להכניס את הדשא לשוק.
ההמלצות לתדירות הכיסוח לא נקבעת באופן שרירותי, אלא על פי קצב גידולו. משום שאיננו רוצים שהדשא יכוסח יותר משליש העלה הירוק, נידרש בשיא עונת הצימוח לבצע 2-3 כיסוחים בשבוע, ובעונת המעבר 1-2 כיסוחים. לעומתם בגרינים במגרשי גולף בעונת הקיץ הכיסוח הנדרש הינו יומי.
מגרשי ספורט
בעונת הפעילות גובה הכיסוח מתבסס על הפרמטרים הבאים: סוג הדשא, תכניות ההשקיה והדישון, ציוד הכיסוח, כמות הפעילות ודרישות השחקנים והמאמנים. סדר חשיבות הפרמטרים משתנה בין האתרים והסדר שרשום בפסקה לא מייצג סדר עדיפויות אבסולוטי. לדוגמה: אם המגרש בשימוש רב (מגרשי אימונים) ההמלצה הינה לכיסוח גבוה יותר על מנת לייצר ביו-סינתזה (היווצרות תרכובות כימיות מיסודות או מתרכובות פשוטות ע"י אורגניזמים חיים) רבה בכדי לתמוך בשחיקה לאורך זמן רב יותר. לדשא בשימוש נמוך (אצטדיונים) גובה הדשא נקבע בדרך כלל על פי רצונות המאמנים והשחקנים, בהתייחס למהירות גלגול הכדור, למהירות המשחק ובהתאם לאופי הקבוצה.
בעונות המעבר (בין עונות הפעילות) תדירות הכיסוח יורדת וגובה הכיסוח מורם ב- 1-1.5 ס"מ בכדי להפחית בקצב הכיסוחים, דשונים והשקיה. אך כל זאת בהצמדות לכללים שהוזכרו בכתבה. לקראת החזרה לפעילות יש לחזור לגובה הנדרש. פעולה זו תחל די זמן מראש כדי שיהיה אפשר לעשות זאת באופן מבוקר וללא פגיעה במראה הדשא. אם עונות המעבר קצרות והחזרה לפעילות מהירה כדאי להימנע מהעלאת גובה הכיסוח ולשמור על הגובה הנדרש כל התקופה, למרות שיש לכך משמעות בנושא האחזקה.
עיצוב/דגם
במגרשי ספורט מקצועיים ובאצטדיונים נוהגים לעצב את משטח הדשא בפסים עם גוונים שונים של ירוק. עיצוב זה, מלבד היותו אסטטי, עוזר במשטחי כדורגל בקביעת חוק הנבדל. עיצוב הפסים מתאפשר רק על ידי שימוש במכסחת תופית או פלל המצוידים בגליל אחורי המשכיב את עלה הדשא. כיסוח בכיוונים שונים גורם להשכבה של עלי הדשא בכיוונים הופכיים, ובעקבות החזר האור, נוצרים הגוונים של ירוק כהה ובהיר. הירוק הכהה נצפה כאשר הכיסוח נעשה לכוון הצופה. במקרה זה העלים הנשכבים אל מול האור מצלים אחד על השני ומתקבל גוון כהה. הירוק הבהיר נצפה כאשר הכיסוח נעשה בכוון הנגדי לצופה ומשטח את העלים כנגד הצופה. בצורה זו החזר האור יוצר גוון בהיר.
סוגי הדשא השונים יצרים תגובות שונות: בסוגי הפספלום, וגנטום, הרייגרס והקנטקי-בלו-גרס ההבדל בין הגוונים רב. בברמודה השוני בגוון מועט, ולכן לעיתים מדגישים אותו בריסוס בברזל כאשר מרססים רק כוון כיסוח אחד.
הגוונים השונים חולפים במהירות ביחס לכמות השימוש במגרש. לכן פעולה זו פחות נפוצה במגרשי אימון ובמגרשים ציבוריים.
איסוף כסחת
בכיסוח תכוף, כאשר מכסחים כ 3-5 מ"מ מהעלה ניתן להימנע מאיסוף כסחת. במקרה זה הדשא נהנה ממינרלים שבעלים המכוסחים החוזרים לקרקע ומעשירים אותה, והנזק שעשוי להיגרם כשכבת טאץ מועט. במקרה והכיסוח הוא לעיתים רחוקות יותר, בה מכסחים מעל 5-6 מ"מ, הנזק מהכסח רב מהתועלת ולכן יש לאוספו.
האיסוף נעשה ע"י שימוש במכסחת עם מיכל איסוף בהתאם לסוג הכלי. יש יתרון לאיסוף שנעשה בעזרת מערכת שאיבה "בלאור". דרך אחרת היא לבצע איסוף ע"י כלים ייעודיים, אך זה דורש זמן רב יותר, ואחזקת ציוד נוסף.
חומרים הורמונליים (מננסים) PGRs Chemical Growth Regulators
אזהרה: הקטע העוסק בנושא המננסים מתייחס לשימושים שנעשו בארה"ב. אמנם יש גם שימוש דומה בארץ, אך משום שהוא מאוד מועט, בתחילת דרכו וללא תוצאות חד משמעיות, אין לראות בפרק המלצה לשימוש במננסים. כל שימוש שיעשה הינו באחריות הקורא.
שימוש במינרליים לעיקוב בצימוח ומניעת פריחה אינם חדשים. החידוש הוא השימוש בדשא והידע הנצבר על יתרונותיהם בנושא הפחת הצימוח, עליה בצפיפות הדשא, בצבעו ובשיפור עמידותו לתנאי צל.
ה- PGR מסווג ל- 4 קבוצות A-D. זאת על פי מיקום ואופן פעולת החומר בצמח.
קבוצה A פועלת ע"י הורמון הג'ברלין אשר משפיע על התארכות התאים ומעט את קצב גידולם לתקופה של 3-4 שבועות. חומרים ממשפחה זו יעילים לעצירה ודיכוי הצימוח לתקופות קצרות כאשר אנו בשיא עונת הצימוח ו/או לאחר דישונים והשקיות רבים. הטיפול בא להפחית את הצורך בכיסוחים רבים. למשל בזמנים של לחץ בעבודה ודרישות רבות לכוח אדם בעבודות שונות.
המוצר המוביל במשפחה הוא "Trinexapac". מוצר זה אינו זמין בארץ.
קבוצה B פועלת על הורמון ג'ברלין שעבר תהליך ביוסינטזה. הוא מתערב בשלב המוקדם של התהליכים המטבוליים של התארכות וחלוקת התאים. משך הפעולה של חומרים אלו ארוכים יותר 5-6 שבועות ולכן הם בעלי סיכון רב יותר בשל עיקוב בתחילת התהליכי הפוטוסינתזה.
חומרים מקבוצה זו: Paclobutrazol Flurprimidol.
קבוצה C פועלת בתהליכים של חלוקת התאים. הוא עוצר גידול חדש לזמן של 4 שבועות. יתרונו הנוסף במניעה ועיקוב של פריחה. מנגד יש לו השפעה שלילית על צבע הדשא - הוא גורם לכך שהדשא מאבד את הברק ונראה דהוי.
חומרים מקבוצה זו: "Mefluidide".
קבוצה D מוכרת בעיקר כמדביר עשביה כדוגמת Glyphsate (ראונדאפ). במינונים נמוכים חומר מקבוצה זו יכול לשמש בחלק מסוגי המדשאות ובאחזקה נמוכה דשאים שוליים גם להדברת עשביה חד שנתית וגם כמננס.
ישנו כימיקל נוסף שלא דומה לאף אחד מהקבוצות שהוזכרו מכיוון שהוא פועל בצורה שונה. שמו- "Ethephon". ההורמון של החומר הזה חודר בצורת גז לצמח, ברמה נמוכה מאוד. במקור הוא משמש להקדמת הבשלה ומתן צבע לפירות. הורמון זה אינו מדכא את הצימוח בדומה לשאר ההורמונים, אבל הוא מאוד יעיל ואפקטיבי למניעת פריחה של קנטקי חד שנתי, מה שבישראל נקרא סיסנית. שימוש בחומר זה בתוספת הורמונים אחרים משפר מאוד את יעילותם ומבצע שתי פעולות: עיקוב בצימוח הדשא, ומניעת פריחה של הסיסנית (סוג של עשב רע).
ברחבי ארה"ב השימוש בהורמונים במגרשי ספורט (בגולף בעיקר) מאוד נפוץ, ומשמש על מנת להפחית את הצורך בכיסוח, ולהקל באחזקת המדשאות.
בארץ השימוש בחומרים אלו שולי והניסיון מועט. בשל כך גם לא בוצע שום ניסיון לרשות חומרי הדברה זקוקים לרישיון לצורך שימוש בגידול חומרים אלו עבור מדשאות. לפני השימוש בהם בארץ יש צורך בלימוד אופן פעילות של כל חומר וחומר, דרך קליטתו, תקופת פעילותו, היתרונות של הפחת הכיסוחים, מניעת הפריחה, העלאת הצבע, ושיפור העמידות לתנאי צל. כל זאת תוך שימוש מוגבל, במינונים שונים, בתחילת הטיפול. מומלץ לבצע טיפול מסוג זה בשלב הראשון במגרשי אימון, ורק בהמשך במגרשי משחק.
הטיפול ב- PGR חייב להיעשות באופן מקצועי ומדויק כמו כל טיפולי הריסוס: אסור לרסס כאשר הדשא נמצא בסטרס (עקה). יש לכייל את המרסס למינון מדויק. להימנע מחפיפות מיותרות. לבדוק את הפיות שהינן אחידות, לא סתומות ובגובה נכון לדשא, ולפעול בהתאם להוראות הבטיחות. עבודה לא טובה תגרום להפסד כספי ועוגמת נפש.
כאשר הטיפול מצליח ניתן לראות באופן מידי ירידה בכמות הכסחת. במצב זה ניתן לרווח את הכיסוחים. לפעולה PGR יתרון גדול לפני שיזרועים, ביחוד כאשר השיזרוע מתבצע בעונה שהטמפרטורות גבוהות. פעולה זו מעכבת את צימוח של הברמודה ונותנת לרייגרס יתרון בתחרות על המים, מזון ושמש (אור).
השפעות נוספות שיש לטיפול מסוג זה על הברמודה הם שיפור בצבע הדשא וצפיפותו. מנגד, במקרים של שחיקה רבה מפעילות של אנשים וכלים, עשויה להיות האטה בקצב השיקום.
חשוב מאוד לתכנן את תקופות הטיפול ע"פ יעודן.
יש להקפיד על עצירת הצימוח בקיץ, ו/או לפני השיזרוע, או לחילופין בסוף החורף. זאת בכדי למנוע את פריחת הסיסנית. כל זאת בהתחשב בחסרונות הטיפול, כמו עיקוב השיקום.
סיכום:
פעולות הכיסוח אם וכאשר תעשה על פי הנדרש- בזמן, בגובה, בכלי ובאחזקתו, נקבל דשא בריא, חזק וצפוף. בנוסף למופע מרשים כפי הנדרש במגרשי גולף, כדורגל, רוגבי וכדומה.
