גורמים שונים משפיעים על בריאותו וחוזקו של הדשא: מצב הקרקע (מצע הגידול), האוורור, רטיבות הקרקע, ניקוז, חומר אורגני, ניקיון ממחלות ומזיקים, הזנה, התאמתו לתנאים ולצרכים, וכן תנאים סביבתיים כמו: תנועת אוויר ורוח, תנאי אור (צל), טמפרטורה, לחות ויובש.
כל מגרש ספורט מדושא מושפע באופן אחר מהתנאים שהוזכרו: חלק נבנו על מצע חול, חלקם על קרקע מקומית בעלת מבנה שונה, חלקם מנקזים ומאווררים וחלקם פחות, חלקם מוצלים או חסומים למשבי רוח וכדומה.
כמו כן גם לרמת האחזקה והתחזוקה של המגרשים השונים יש השפעה על בריאות וחיוניות הדשא, הדבר מותנה בתקציבים, ציוד ומקצועיות, בטיפולים, ובהבנת צרכי המשטח.
במקרים מסוימים, בהם התנאים אינם אידיאליים, הדשא ייפגע כדוגמת המקרים הבאים:
בתנאי צל הנובעים מקרבת המגרש לבניינים גבוהים, לצמחיה או לחופה של אצטדיון נקבל דשא דליל, בעל עלים דקים וארוכים ולעיתים כלורותים (צהובים). במקרה כזה יכולת הדשא לעמוד תחת פעילות ושחיקה תפחת.
במגרשים החסומים לתנועת ותחלופת אוויר נקבל רגישות למחלות עלים וריקבונות שורש.
במשטחים לא מנקזים, ובקרקעות דחוסות ומהודקות נקבל דשא מוחלש מוחסר חמצן, ממגבלות בקליטת מינראליים וכן מערכת שורשים דלילה ורדודה שתפגע בחוזק הצמח.
לכל מגרש ואתר יש את התנאים הסביבתיים הייחודיים לו. יש להתייחס לתנאים אלו בקבלת ההחלטות משלב התכנון, הגידול והאחזקה השוטפת, וכל זאת על מנת לאפשר תנאי גידול אופטימליים שיאפשרו לדשא לגדול באופן בריא, וכמו כן את היכולת המקסימאלית לעמוד בתנאי השחיקה והשימוש הנדרשים ממדשאות לספורט.
בשלב התכנון- נתייחס לנושא הניקוז, המצעים והזנתם, זני הדשא, תנאי האור, כיווני הרוח ומערכות ההשקיה.
בשלב הגידול- נתייחס לנושא הכיסוחים, דישונים, השקיה, מחלות ומזיקם, אווררים דילולים שיזרועים תכנון הפעילות וכדומה.
כיסוח
כיסוח הוא אחד הטיפולים החשובים באחזקת דשא מכיוון שהוא שומר על צימוח אחיד במסגרת גבולות הנדרשים, עוזר בשליטה על צימוח וגטטיבי לא רצוי, מעודד צימוח צפיפות ומספק דשא איכותי ויפה למראה.
בכיסוח יש לשים דגש לגבי גובה ותכיפות הנדרשת הן לזן והן לסוג הפעילות, ובנוסף לדגם ואופן פעולת המכסחת הנבחרת.
כיסוח בגובה נמוך מידי ובאופן לא מתאימים גורם לסטרס, קרקוף, להצהבת הדשא, דלילות המרבד, חשיפת הקרקע, פלישת עשביה, ולתנאי משחק בעיתיים.
כיסוח בגובה גבוה מידי יוצר מרבד גבוה נפוח וספוגי, דשא שוכב (שרוע) ותנאי משחק בעייתיים.
לגובה הכיסוח במגרשי כדורגל יש השפעה על מהירות ותנועת הכדור ולכן ההמלצות הינן בין 23-30 מ"מ.
במגרשי אימונים או במגרשים באחזקה נמוכה, לגובה הכיסוח השפעה פחותה, ולעיתים נידרש לכיסוח גבוה יותר בשל השחיקה והפעילות הרבה.
יש להתאים את גובה הכיסוח לאקלים ולדרישות האחזקה והלקוח. תדירות הכיסוח (מספר הכיסוחים ליחידת זמן) נגזר מסוג הדשא, רמת האחזקה, האקלים, התנאים הסביבתיים, ודרישות הקבוצה. בכל מקרה רצוי לא להוריד יותר מ- 1/3 מהעלה הירוק בכיסוח אחד (כ- 3-7 מ"מ) מעבר לכך צפויה פגיעה והחלשה של הדשא.
ככל שרמת האחזקה עולה כן עולה תדירות הכיסוח. כיסוח תכוף נותן מראה אסטטי יותר למשטח, אך מנגד דורש הגברה של הדישון. ככל שרמת האחזקה נמוכה יותר ניתן להוריד את תדירות הכיסוח.
למזג האוויר השפעה רבה על תדירות הכיסוח- סוגי דשא חם גדל בעיקר בקיץ ובסתיו ובתקופה זו תדירות הכיסוח גבוה. לעומת זאת סוגי דשא קר שיא הצמיחה הינו באביב ובסתיו ולכן בתקופות אלו הכיסוח יהיה בתדירות גבוה יותר.
גורמים נוספים המשפעים על תדירות הכיסוח הינם: טמפרטורה קיצונית, גשמים, יובש והשפעות קיצוניות.
לאחר גשמים מומלץ להימנע מכיסוח בעיקר במגרשים בקרקע כבדה ו/או מקומית כדי להימנע מדחיסה והידוק של הקרקע. בקיץ מומלץ להימנע מכיסוח בשעות החמות בהם הטמפרטורה מעל 32 מעלות ועלי הדשא יבשים. במצבים של קרה מומלץ להימנע מכיסוח בשעות הבוקר המוקדמות כאשר עלי הדשא כפויים.
בעיקרון, אם אורך העלה המכוסח אינו עולה על 5 מ"מ ניתן לא לאסוף את הכסחת. השארת העלים מחזירה מינראליים לקרקע (בעיקר חנקן ואשלגן). במקרה ואורך העלה מעבר לכך או כאשר קיימת מחלה בדשא, ו/או שהמשטח בעונת המשחקים יש צורך באיסוף הכסחת. הצטברות כסחת רבה מידי בדשא יוצרת עם הזמן משטח לא יציב.
גם לכוון הכיסוח יש משמעות, ומומלץ מידי פעם לשנות את כווני הכיסוח. שינוי כוון הכיסוח מאפשרת עמידה טובה יותר של עלי הדשא, ומפחיתה את דחיסת הקרקע ע"י הכילים. בדשא גבוה יחסית, חזרה על אותו כוון כיסוח גורם למשטח גלי שפוגע במהירות וכוון הכדור.
כיום מקובלים שלושה סוגי כיסוח- תופי, רוטורי, ופלל.
תופי:
ישנן כמה ורסיות לכיסוח התופי: נגרר, רכוב, וידני. התוף מצויד במספר סכינים. כמות הסכינים קובע גם את גובה הכיסוח הניתן להשיג מהמכסחת, וכן סכין נגדית קבועה. עלי הדשא נחתכים בין הסכינים שעל התוף ובין הסכין הנגדית כמעין פעולת גזירה. איכות הגזירה מושפעת מחדות הסכין וההתאמה ביניהם. חסר התאמה גורמת לפעולת קריעה ולא חיתוך.
הכיסוח התופי הרכוב הינו הפופולרי ביותר באצטדיונים באחזקה גבוה, וכן גם נותן את התוצאה היפה והמרשימה ממשאר שיטות הכיסוח
רוטורי: הכיסוח הרוטורי מאוד נפוץ. כמו בתופי גם כאן יש מכסחות רכובות, ידניות ונגררות. הכיסוח מתבצע ע"י סכין אופקית המסתובבת במהירות ומכה בעלי הדשא. לחדות הסכין השפעה רבה על איכות הכיסוח.
פלל:
סכינים קטנות בצורת L היושבות על גליל אופקי, החיתוך הוא במגע של הסכין האנכי בעלי הדשא. היתרון של הפלל לעומת הכיסוח הרוטורי הוא בגובה הכיסוח הנמוך הניתן להגיע עמו. עם כיסוח פלל אפשר להגיע אפילו למצב של קרקוף הדשא לגובה '0'. דבר זה מתקבל מכיוון שהסכינים לא מחוברים באופן קשיח לגליל האופקי ובכך יש להם אפשרות להישכב במקרה של פגיע בעצם קשיח או אדמה. הכיסוח בפלל נהיה מאוד פופולרי במגרשי הכדורגל בארץ.
דישון:
הזנת הדשא מאוד חשובה לצורך צימוח ובריאות הדשא. מומלץ מאוד על ביצוע בדיקות קרקע ועלים מפעם לפעם. בבדיקות קרקע מומלץ לבדוק ph, מוליחות, חנקן, זרחן, ואשלגן ולעיתים גם בדיקות מיקרואלמנטים. בדיקות אלו יערכו אחת לשנה או במקרים בהם ישנן בעיות צימוח.
בדיקות עלים מומלץ לבדוק חנקן, זרחן, ואשלגן וכן מיקרואלמנטים, בדיקות אלו ילמדו על מצב המינראליים האמתי בצמח.
בבדיקות העלים נקבל תוצאות על מצב החנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום וגופרית ב- % מהחומר היבש, ושאר המינראליים ב- PPM (חלקי מיליון). גם בדיקות אלו מומלץ לבצע פעם בשנה.
הדישון בהתאם לתוצאות הבדיקות, מעבר לכך שהוא נכון ומדויק יותר הוא גם חוסך כסף. המינראליים הנדרשים ונצרכים ביותר הם החנקן, הזרחן, והאשלגן.
החנקן חשוב ביותר לגדילת הדשא, ולמתן הצבע הירוק. הוא גורם להתארכות התאים (עלים, שלוחות קני שורש) וכן לצפיפות הדשא. הוא משפר את יכולת קליטת המים, משפר את העמידות לשחיקה, מפחית רגישות למחלות ולמזיקים. מנגד עודפי חנקן יכולים גם להזיק יותר מעודפים שמתקבלים ממינראליים אחרים.
הזרחן הוא מינרל הנאגר בקרקע והוא חיוני בעיקר להתפתחות זרעים וצימוח שורשים. דשונים רבים נעשים בזרחן ללא בדיקות קרקע ויוצרים עודפים היכולים לגרום לנזק לדשא.
האשלגן עוזר ומסיע בתהליכי הפוטוסינתזה ובניהול המים בתוך הצמח, משפר את עמידות הצמח לשחיקה, ומפחית את הרגישות למחלות ומזיקים.
המיקרואלמנטיים מתחלקים לשתי קבוצות אלו הנדרשים בכמות גבוה יחסית ונמצאים בחומר היבש באחוזים סידן, מגנזיום, וגופרית.
סידן: משתתף בבניית שלד התאים, ובתאים חדשים בזמן התפתחות העלים והשורשים.
מגנזיום: מעורב בהתהוות בנית החלבונים, עוזר בקליטת אשלגן מהקרקע ומסיע בתהליכי הנשימה.
גופרית: משתתף ביצירת החלבונים, מסיע בגדילת הדשא, בצבע הירוק, בגדילת נצרים, צפיפות שורשים, אגירת פחמימות ועמידות למחלות.
מיקרואלמנטים כוללים ברזל, מנגן, אבץ, נחושת, בורון, מוליבדן, כלור, וניקל. הכמויות הנדרשות הינן ביחידות/1,000,000 PPM וקליטתם וזמינותם מאוד מושפעת מ- PH של הקרקע.
לחוסר במיקרואלמנטיים השפעה רבה יותר מאשר לעודף בהם. חוסרי ME צפויים בקרקע חולית הרבה יותר מאשר בקרקע עם מרכיב חרסיתי.
תכנון הדישון תלוי במספר גורמים: סוג/זן הדשא, רמת האחזקה, מצב רטיבות והשקיה, תדירות משחק ושימוש, ודרישות מהמגרש.
באופן כללי הדרישות לחנקן במהלך השנה במגרשי כדורגל נע בין 25-50 יחידות חנקן צרוף. כמות זאת יכולה לערוב למימוש פוטנציאל הצימוח של הדשא ולבריאותו.
הדישון יכול להינתן בדשן בשחרור מבוקר או מסיס. לדשן המסיס (מוצק או נוזלי) זמן תגובה מהיר עד שבוע. דשן זה פחות יקר אך מצריך יישומים תכופים, ויש חשש לצריבות במידה ולא מפוזר באופן מקצועי. את הדשן יש לפזר לפני גשם או להשקות מיד לאחר הפיזור.
דשן בשחרור מבוקר אינו מסיס במים, ומזין את הדשא לתקופה של 3-12 שבועות. (תלוי בתנאים הנדרשים והמשתנים בהתאם לאופן שחרורו). דשן זה צריך מים וטמפרטורה מתאימה (לפחות 10 מעלות) כדי לשחרר את המינראליים. סוגי דשן מסוימים דורשים גם פעילות מיקרואורגניזמים בקרקע לצורך שחרור החנקן.
דשן בשחרור מבוקר צורב את הדשא לעיתים נדירות.
לתזמון הדישון חשיבות רבה להצלחה, כמו גם לדיוק ואופן יישומו, לכן יש צורך בכיול נכון של המדשנת מהירות הטרקטור או ההליכה במקרה של פיזור ידני, ווידוי שהפיזור יהיה מדויק ואחיד בעת הדישון.
השקיה
הדשא זקוק למים כדי להתקיים, לכן יש צורך במערכת השקיה מסודרת, מדויקת, ומתוחזקת במצב טוב. כל האביזרים צריכים להתאים לתנאי השטח, ללחצים, ולספיקות הנדרשות. המערכת צריכה להיות בטיחותית למשתמשים.
מעבר להשקיה, המים גם משמשים לוויסות קשיות והמוצקות של המשטח הן מבחינת מהירות המשחק והן מבחינת בטיחות השחקנים.
כמות ההשקיה צריכה להיות כזו שתחזיר את הפסדי אידוי המים מהקרקע, ומעלי ואברי הצמח השונים. הפסד זה ידוע גם כהתנדפות.
זני דשא קרים מפסידים באופן כללי כ- 10 מ"מ ליום, וזנים חמים כ- 6-7 מ"מ. נתונים אלו משתנים בין האזורים השונים ועונות השנה המתחלפות. כדי לשמור על דשא חיוני יש צורך בהחזר מינימאלי של 70% מנתוני ההתאיידות. אחידות השקיה נמוכה, רוחות, שעות השקיה, יעילות המערכת- לכל הנתונים הנ"ל השפעה על הכמות הנדרשת מעבר להחזר הנדרש.
הכמות והתדירות המדויקת של ההשקיה חייבת להתחשב בנתונים הבאים: אידוי נכון לזמן ולמיקום המגרש, סוג הדשא, סוג במצע (יכולת תאחיזת המים של המצע), אחידות ההשקיה, מצב מערכת ההשקיה, עומק בית השורשים, ועמידות הדשא לעקות. לדוגמא: בדשאים קרים רד-פסקיו וטול פסקיו עמידים יותר מקנטקי בלו גרס. בדשאים חמים, ברמודה והפספלום הם העמידים ביותר.
השפעות אקלימיות, חום קיצוני, הארה, קרינה, לחות ורוחות משפיעות גם הם על תדירות ההשקיה. הדשא חייב לקבל מים עם הופעת סימנים ראשונים של קמילה ונבילה. הסימנים מתבטאים בהתקפלות והסתלסלות העלים, איבוד הברק וכן התרוממות איטית של העלים לאחר דריכה.
הדשא מתאושש במהירות מעקות יובש אם ההשקיה ניתנת בזמן. פעילות ושימוש אינם מומלצים במשטח בו הדשא נמצא במצב של צימאון.
הזמן הנכון להשקיה הוא בשעות הבוקר המוקדמות בין 4-8 בבוקר. השקיה בשעות אלו מפחיתה את הפוטנציאל למחלות בכך שהיא מפחיתה את שעות הרטיבות של הדשא. בשעות אלו הדשא ממילא רטוב מהטל.
בקרקעות עמוקות וכבדות מומלץ להשקות בתדירות נמוכה ובהשקיות כבדות יותר, דבר זה יאלץ את הדשא להעמיק שורש, ולהגדיל את נפח השורשים, ויעלה את כמות החמצן בקרקע.
השקיה בעודף מחלישה את הדשא, מפחיתה את כמות החמצן בקרקע, מעודדת עשביה, מחלות ומזיקים, מקטינה את נפח השורשים, גורמת לנגר ולשטיפת מינראליים וכימיקלים לעומק הקרקע, ומגדילה את הפוטנציאל להידוק הקרקע.
אוורור
אוורור מתייחס לפעולה מכנית המשנה את האפיון הפיזיקאלי של הקרקע באזור בית השורשים.
האוורור היא אחת הפעולות החשובות באחזקת דשא, לאוורור השפעה על כמות האוויר בקרקע, חידור המים, ותנועת המינרלים באזור השורשים, תוך הפחתה ותיקון של קרקע דחוסה, והקטנת שכבת הטאצ'.
אי יישום פעולה זו יגרום לצימוח מוחלש ולא בריא של הדשא.
ישנן שיטות שונות לאוורור: פינים חלולים בקטרים שונים, פינים מלאים, סילוני מים/אוויר, סכיני חיתוך (פיצול), אוורור עומק בעזרת יתדות. פעולות אלו נעשות מכונות שונות הנגררות או נתלות על גבי טרקטור, או כיילים מושאים ידנית. כל השיטות עוזרות ומשפרות את מצב הדשא בפרמטרים שהוזכרו בתחילה.
לכל שיטה יש את היתרונות שלה, ויש לבחור את השיטה המתאימה לכל מגרש, תנאים, ותקציב.
מאווררת מתגלגלת נקניקים- פעולה מוציא גלילי קרקע מקוטר של 9-18 מ"מ ובעומק חדירה של 50-80 מ"מ. הגלילים יוצאים מהקרקע ומשאירים חללי אוויר. מומלץ לביצוע לפחות פעמים בשנה, במגרשים בפעילות רבה, אף יותר. כדאי לאסוף את הגלילים לאחר ההוצאה, אך קיימת אפשרות של פירוקם בעזרת מכסחת פלל או רוטורית.
מאווררת מתגלגלת פינים מלאים- חודרת לעומק 50-80 מ"מ, תוך פגיעה מינימאלית בפני השטח. מתאים יותר לעונת המשחקים, אך לא מהווה תחליף לאוורור נקניקים.
מאווררת ויברציונית- יתדות מלאות או חלולות (נקניקים). בניגוד למאווררת מתגלגלת בכלי זה ניתן לחדור לעומק עד 150 מ"מ, ובנוסף מקבלים תנועה ריטוט הגורמת לפרור הקרקע.
סכיני חיתוך פיצול- פותח חללים וחותך קני שורש ושלוחות, מתאים לעונות החמות או לשימוש בעונת המשחקים. פגיעה מינימאלית של פני השטח, אינו מהווה תחליף לאוורור נקניקים .
מדללת- כיסוח אנכי- סכינים המסתובבים באופן אנכי לקרקע וחורצים את השכבה האורגנית העליונה, מוצאים חומר צמחי מת, ומדללים את הדשא החי, ועל-ידי כך מאפשרים מעבר טוב יותר של אוויר ומים לקרקע.
אוורור עומק- נעשה בכיילים כבדים יותר ובעזרת יתדות חזקות ועבות יותר של עד 38 מ"מ. חודר עד לעומק 450 מ"מ, ומתאים לקרקעות כבודות (חרסיתיות) ועמוקות הנזקקות לשיפור הניקוז.
מאווררת דריל- חודרת לעומק עד 450 מ"מ ובסוגים מסוימים מאפשרת החדרת חול לתוך התעלות שנוצרת זאת כדי לשפר את הניקוז במגרשים בעיתיים.
מאווררות (אינג'קט) הזרקת מים או אוויר בלחץ- מתאים לקרקעות חוליות ומאפשרת החדרת אוויר ו/או חומרים אחרים בלחץ גבוה מאוד לתוך הקרקע.
האוורור יעשה בתקופת גדילת הדשא ולא כאשר הוא נימצא בעקה. דשא חם יאוורר בעונת האביב המאוחר, קיץ וסתיו. דשא חורף יאוורר בסתיו ובאביב. דשא משוזרע יש לאוורר כל השנה מכיוון שהוא בשימוש כל הזמן. במקרה זה מומלץ לבצע אוורור נקניקים באביב המאוחר, בסתיו ובעונת המשחקים יש לערוך אוורורים שאינם פוגעים בפני השטח.
למגרשים בפעילות רבה מומלץ בין 5-10 אוורורים תוך התחשבות בסוג המצע, בכמות הפעילות ובמצב הדשא.
טיפול בפגעים:
דשא בריא ומטופל באופן מקצועי- כיסוחים, השקיות, דישון, אוורור, יהיה עמיד יותר לפגעים שונים- מזיקים (קרקע ועלווה) מחלות (שורש ועלים) ועשביה. לא ניתן להימנע לחלוטין מבעיות אלו. אך בניהול נכון בשיטת IPM, בהחלט אפשר לחסוך כסף וטיפולים ולשפר את מצב הדשא ובריאות המשתמשים.
מהי שיטת IPM?
בשיטה זו נלקחים בחשבון הפרמטרים השונים של סיכויי וסיכוני הופעתם ופגיעתם של מזיקים.
תנאים מתאימים להופעת פגעים: מזג אוויר, עונת השנה, קרינה, רטיבות וכדומה.
ניטור של השטח לגבי הופעת הפגעים.
ניהול סיכונים, באיזה רמה של פגיעה כדאי וניתן להיכנס לטיפול. תוך התחשבות בצורכי המתקן והלקוח
במקרה זה נכנסים לטיפול רק שהדבר נדרש, תוך התחשבות לגבי יעילות ובטיחות החומרים השונים.
הריסוסים עצמם צריכים להיעשות בכלים מתאימים, במינונים ובכמויות הנדרשות ו-ע"י אנשי מקצוע מיומנים. שימוש לא מקצועי יכול לגרום לדשא נזק רב בעיקר עם שימוש בהרבצידים (חומרים להדברת עשביה). כאשר המינונים לא מתאימים הדשא יכול להיפגע קשה.
עשביה:
כאשר הדשא מכסה 100% מפני השטח, והוא במצב בריא וחיוני, הוא מקשה מאוד על נביטת עשבי בר הזקוקים לאור לצורך נביטה. גם במידה ועשביה התחמקה ונבטה פעולת הכיסוח לא נותנת לעשב להרים ראש ולהתפתח. במצב זה הדשא מהווה מתחרה חזק על מקורות המים, אור, ודשנים.
במדשאת המשמשות לפעילות ספורט אנו מצפים לדשא נקי מעשביה ואחיד זן. עשביה דגנית רב שנתית היא כמעט ובלתי ניתנת לטיפול בחומרים סלקטיביים, והיא צריכה טיפולים משלימים להיפטר מהם. לעומת זאת דגניים חד שנתיים ורחבי עלים חד ורב שנתיים, ניתנים לטיפול.
אנו מפרידים בין חומרי הדברה סלקטיביים ולא סלקטיביים. חומרים סלקטיביים הם חומרים בעלי יכולת לפגוע בעשבים מבלי לפגוע, או לפגוע באופן מינימאלי בדשא. חומרים לא סלקטיביים הם חומרים הפוגעים, ללא הבחנה, בכל העשבים, כולל בדשא.
הבדל נוסף בין החומריים הוא בין חומרים המדבירים עשביה שנבטה, לחומרים שפוגעים בעשב בשלב הנביטה (מונעי נביטה).
הדרך הטובה ביותר היא לטפל בחומרים מונעי נביטה באביב לפני שעשביית הקיץ (בעיקר הדגנית) נובטת. הדבר יכול היעשות בטיפול אחד או שניים. במהלך הקיץ יש להתמודד בעשביה שחמקה עם חומרים קוטלי מגע סלקטיביים.
בסתיו ניתן גם לרסס בחומרים שמונעים נביטה של עשבי החורף, אך במגרשים המיועדים לשיזרוע דשא חורף, הדבר אסור. אחרת גם זרעי הדשא לא ינבטו.
עשביה רחבת עלים ניתן להדביר בחומרים סלקטיביים לאחר נביטתם ובמקרים אלו בדר"כ הבעיה פחות מורכבת.
בטיפול בעשבייה, על מנת להגיע ליעילות מרבית בהדברה, חשוב להכיר ולהגדיר את סוג העשב, לדעת את אופן התפתחותו וההפצה שלו (זרעים, קני שורש, פקעות וכדומה), דרישות לנביטה וגדילה (אקלים, אורך יום וכדומה). גם לאופן הריסוס ולכילי הריסוס יש חשיבות בהצלחה.
לדיוק בריסוסים להדברת עשביה חשיבות רבה. ריסוס בעודף יכול לגרום לדשא נזק רב, וריסוס בחוסר לא יקטול את העשב. בשני המקרים אנו צפויים לעוגמת נפש, לכן יש להקפיד על הנוהליים והוראות השימוש.
מזיקים:
דשא חלש פגיע יותר לפלישת מזיקים ולכן תחזוקה נכונה תימנע פלישה שלהם או תגרום לנזק מינימאלי שהדשא יוכל להתמודד עמו. קרקע מאווררת, דישון מאוזן, השקיה מתאימה וכיסוחים יאפשרו לדשא לצמוח מהר ולתקן את רמות הנזק הנגרמות ממזיקים.
בנזק רב, או בצפי למזיקים קשי טיפול כמו זבליות, ערצבים וכדומה יש לטפל באופן מתוכנן, להתאים את הטיפול והחומרים הנכונים לקבלת הדברה יעילה ומהירה.
דבר חשוב בהדברת מזיקים הוא רכישת ידע לגבי מזיקי הדשא: מחזור חיים שלהם, הנזק שהם גורמים לדשא, רמתו והתקופה הרגישה, החומרים שפועלים נגדו, זמן נכון ומתאים לריסוס ואופן הריסוס. הדברה מונעת נגד נזיקים ברוב המקרים יעילותה נמוכה, לכן מומלץ לרסס כאשר מזהים ומנטרים את פעילותם.
מחלות:
מחלות בדשא מתפתחות כאשר מתקיימים התנאים הבאים: תנאים סביבתיים אופטימליים , פונדקאי רגיש, וגורם למחלה פתוגן.
תנאים סביבתיים נקבעים ע"י מזג אוויר (משקעים, טמפרטורה, רוחות וכו') ותחזקה לקויה (כיסוחים, אוורורים, דישונים, השקיות).
מחלות שונות יכולות להתפתח בכל תנאי מזג אוויר ולאורך כל השנה, אך ישנן עונות בשנה בהם הרגישות והסיכוי למחלות רב יותר. כמו כן ידוע שהשקיה בעודף, או עקות מים, קרקע דחוסה, דישון חנקן בעודף, שכבת טאץ וכדומה הם מעודדי מחלות.
הפטריות זקוקות לצמח רגיש לאירוח, הן מתפתחות כאשר נוצרים התנאים המתאימים לכך. ישנן מחלות שפוגעות בסוגים/זנים ספציפיים, וכאלה שפוגעות בכל הסוגים של דשא.
ברוב המקרים והזמן הפטריות נמצאות בקרקע ובסביבתה, אך לא תמיד נוצרים התנאים המתאימים להתפתחותם. הגורמים הנדרשים הם תנאים סביבתיים, פתוגן, ופונדקאי.
ישנם מקרים בהם כן מתפתחים שלושת התנאים אך בשל תחזוקה גבוה של הדשא שכוללת: כיסוחים בזמן ואיסוף הכסחת, השקיה בהתאם לתנאים, הזנה מאוזנת, וקרקע מאווררת, בהם הפטרייה קיימת אך המופע הנראות שלה כזאת שלא באה לידי ביטוי ויזואלי, או מופע כזה שלא מצריך ריסוס.
גם בתנאי תחזוקה אופטימליים הפטרייה יכולה לתקוף את הדשא ואפילו קשה, ולא ניתן להימנע משימוש בחומרי הדברה.
אנו מכירים בשני סוגי טיפולים: טיפול מניעה, וטיפול קטילה.
בטיפול מניעה מרססים לפני הופעת המחלה כדי למנוע את פגיעתה, וקטילה כאשר היא כבר תקפה את הצמח.
טיפולי המניעה ניתנים בתקופה בה תנאים גבוהים להתפתחות כמו גשמים חזקים בסתיו ובאביב, דשא צעיר או לאחר שיזרוע, או בהתבססות על ידע היסטורי של אתר לגבי מחלות שחוזרות מידי שנה וכדומה.
לעיתים באצטדיונים שלמראה הוויזואלי בעונת המשחקים חשיבות רבה אנו נחליט על ריסוסי מניעה.
טיפולי הדברה קטילה ניתן כאשר נזהה את הפגיעה ברמה כזו שתהווה סכנה לגידול נורמאלי של הדשא.
המחלות גורמות לגידול אנורמלי של הדשא, ולכן איש התחזוקה חייב להיות בעל יכולת וידע לזיהוי הבעיה, ולהבין את התנאים להמשך התפתחותה. במקרים מסוימים יש צורך לשלוח בדיקות למעבדה כדי לקבל זיהוי מדויק של הפתוגן.
ניהול היסטוריה של פגעים וטיפולים מאפשר ללמוד לגבי רגישות למחלות באותו האזור להתאים זנים עמידים, להקל בזיהוי מחלות, לבצע ריסוסי מניעה, וללמוד על יעילות החומרים השונים.
הדברה כללי:
את הריסוסים יש לבצע בכליים מתאימים, ובאופן מדויק. יש להבין את דרך הפעולה ודרישות השימוש לגבי החומרים השונים- ישנם חומרים הדורשים השקיה מידית, אחרים נקלטים דרך העלווה ולכן צריך לדחות השקיה, אחרים יפעלו טוב יותר ב ph נמוך בתמיסה, לעיתים יש צורך או רצון בשילוב של יותר מחומר אחד וכדומה.
מכיוון שמדובר בחומרי הדברה יש לפעול על פי כללי הביטחון הנדרשים הן של העובד, והן כלפי המשתמשים במגרש.
ידע כללי בנושא חשוב מאוד להצלחת הטיפול, חוסר ידע יכול- לא לעשות את העבודה במקרה הטוב, או לגרום לנזק במקרה הרע.
הכרה או זיהוי של המזיק, מחלה, עשב תאפשר קבלת החלטות נכונה לגבי מתי, במה וכמה לרסס. דבר זה יחסוך כסף ועוגמת נפש.
טופדרסר:
פעולה זו הינה פיזור של שכבת אדמה על פני הדשא הקים. המטרות של פעולה זו הינם: טיפול בפני השטח העליונים לקבלת משטח ישר ויציב ולאפשר תנאים אופטימליים לגלגול הכדור.
שיפור הניקוז של שכבת הקרקע העליונה, נעשה בעת פיזור האדמה לאחר אוורור נקניקים והחדרתה לתוך החללים, וכן ע"י פרוק מהיר יותר של שכבת הטאץ.
יש להקפיד על פיזור קרקע דומה למצע המקומי או חולי יותר. מומלץ לעבור עם רשת לאחר הפיזור כדי להחדיר את החול לתוך ובין עלה הדשה.
פיזור הקרקע גם מעודדת התפתחות שורשים חדשים באזור הפרקים.
שתילה, מרבדים ושזרוע.
שתילת דשא נדרשת בהקמת מגרש חדש, או בחידוש מגרש קיים לצורך החלפת מצעים או זני דשא חדשים.
שתילה ו/או התקנת מרבדים נדרשים לתיקון שטחים שנשחקו לחלוטין, לתגבור אזורים דלילים ובעייתיים, לכיסוי מהיר יותר של הדשא הקיים. השתילה תיעשה בעיקר בעונת האביב לאחר הורדת הדשא החורפי.
שיזרוע באזורים קרים הינה פעולה הנעשית לצורך תגבור ועיבוי כר הדשא.
שיזרוע באזורים חמים, במקומות בהם הדשא החם מאבד את צבעו וכושר הצימוח בחורף. זריעת דשא ממשפחת הדשאים הקרים ישמש את המשטח בעונת המשחקים בחורף ובאביב.
שתילת דשא נעשית ע"י פלגים או דשא מרוסק (מרבדי דשא מפורקים ומפוררים). הדבר יכול להיעשות ע"י פיזור ידני, או בעזרת מכונות שמפרקות ומפזרות את הדשא במעבר אחד. שתילי הדשא חייבים להיות במגע וצמוד לקרקע ובמצב לחות כל היום, עד לשלבים ראשונים של השרשה.
הכמות הנשתלת היא גורם מרכזי למהירות כיסוי השטח ומוכנותו למשחק.
בשתילה חדשה מומלץ לשתול בכמות של 10-15% משטח השתילה, כלומר למגרש של 7000 מ2
מומלץ להשתמש בכמות של 700-1000 מ2 מרבדים. פרמטר נוסף למהירות הכיסוי של הדשא הוא זמן השתילה. השתילה מומלצת כאשר טמפרטורת הקרקע עוברת את ה- 18 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה זו, בשתילה של 10%, זמן כיסוי השטח הוא כ- 90 יום.
לאחר השרשת השתילים ניתן להתחיל בהפחתת תדירות ההשקיה, ותחילת דישון, המתבסס בעיקר על חנקן.
בשתילת תגבור כלומר במשטחים שהתעוררות הברמודה מהחורף בעייתית, השתילה תהיה בכמות קטנה בהרבה ומותנת במצב הדשא הקיים.
התקנת מרבדים- כאשר זמן השיקום של המגרש לאחר עונת המשחקים ועד תחילת תקופת האימונים קצר ואינו מספיק להתבססות של שתילה, אנו מבצעים הנחת מרבדים במקומות בהם הדשא לא מתחדש או צפוי להתחדש באיטיות. דבר זה נפוץ באזור השער, רחבת ה- 5 ובאזורים מסוימים לאורך מרכז המגרש. במגרשי אימונים ניתן לראות זאת באזורים שונים בהם הונחו שערים ניידים.
במקרים אלו יש לבצע הכנה לפני הנחת המרבדים. יש לסמן את השטח המיועד כדאי שיהיה בצורת מלבן או ריבוע. באזור זה יש לקלף שכבת קרקע בעובי מעט נמוך מעובי הקרקע של המרבד. לאחר מכן יש להניח את המרבדים צמידים זה לזה, להדק עם מעגלה את הדשא לקרקע, לפזר חול בתפרים ובשקעים, ולהשקות כמה פעמים ביום עד הקליטה.
שיזרוע דשא חם: פעולה זו נעשית ע"י זריעת דשא ממשפחת הדשאים הקרים לתוך הדשא החם. פעולה זו תיעשה בעיקר ע"י דשא מסוג רייגרס (זון רב שנתי) במקרים מסוימים בטול פסקיו (בן עפר גבוה).
לצורך השיזרוע יש לבצע עבודות הכנה של דילול וכיסוח נמוך של הדשא כדי לאפשר לזרעים להגיע למגע עם הקרקע, וכדי שאור יוכל להשתתף בתהליך הנביטה.
השיזרוע יעשה בדר"כ בעזרת מכונות ייעודיות שמחדירות את הזרעים לקרקע. במקרים מסוימים כדוגמת שיזרוע מסלולים בגולף הדבר נעשה לעיתים בפיזור במדשנות.
השיזרוע מתבצע בסתיו ובתחילת החורף, כאשר קצב צימוח של הברמודה יורד וטמפרטורת הקרקע נעה סביב ה-18 מעלות. שיזרוע מוקדם כאשר הדשא החם פעיל, מהווה תחרות קשה להתבססות של הדשא החורפי. דבר שעשוי להכשיל את השיזרוע. מנגד בשיזרוע מאוחר, כאשר הטמפרטורות יורדות יותר מידי, אנו עשויים לקבל נביטה איטית ובאזורים קרים אף דחיית נביטה לזמן רב.
בארץ אנו צפויים לכמה מגבלות שמקשות על מציאת הזמן אידיאלי לשזרוע:
1. הקדמה או עיכוב של החורף וטמפרטורות לא יציבות בעונת הסתיו.
2. צורך לשזרע מספר מגרשים באתר כאשר לא ניתן להשבית את כולם יחדיו.
במקרה של שיזרוע חורפי במגרשים בפעילות ובפוטנציאל גבוה לשחיקה, אנו מתגברים את הדשא במספר שיזרועים נוסף.
יש לקחת בחשבון שדשא משוזרע בארץ זקוק במהלך החורף לטיפולים כמו הדשא החם בקיץ ואף יותר: כיסוחים, דישונים, אוורורים, השקיה בהפוגות בין הגשמים, וכל מה שדשא זקוק לו.
רחבת ה-5 וסביבת השערים
הדשא באזור השערים של מגרשי הכדורגל הוא המקום החשוף ביותר לשחיקה מכל אזור אחר במגרש. לא אחת כבר בשלבים ראשונים של עונת הפעילות האזור נישחק לגמרי. לכן אזור זה חייב ביחס ובתשומת לב מיוחדת בכל הטיפולים: רמות הזנה גבוהות יותר, חיפוי חול מפעם לפעם, ביסוס מקסימאלי של הדשא בפגרות, שיזרועים חוזרים ונשנים במהלך החורף, ולעיתים אף התקנת מרבדים במהלך עונת המשחקים.
חשוב מאוד להפחית עומס באזור זה, ולהשתמש בשערים ניידים בזמן האימונים.
כיסוח: כאשר מבצעים תיקוני שיזרוע, או הנחת מרבדים, יש להקפיד בשלב ההתבססות על כיסוח גבוהה יותר ובתדירות גבוה יותר.
תיקוני דשא ברחבה: בעת הנחת המרבדים יש להכין את השטח כראוי כדי שהגובה הסופי יהיה זהה לגובה המשטח כולו. יש להקפיד שהדשא מגיע עם אדמה זהה או קרובה במרקם שלה לקרקע הקיימת במגרש. הנחת מרבדים בעונת המשחקים תעשה עם שכבת אדמה עבה. בשלב השיקום הקיצי כאשר המגרש במנוחה מומלץ להניח מרבדים עם שכבת קרקע דקה.
תיקוני שיזרוע מומלץ לעשות לאורך כל עונת המשחקים. מניסיונות שנעשו נלמד שזרעים שעבורו התפחה או הנבטה לפני שפוזרו בשטח קיצרו את זמן ההתבססות שלהם.
אוורור: מכיוון שלאזור נטייה להידוק, מומלץ לאוורר אותו מספר פעמים רב מהאוורורים שנעשים בכלל המגרש. פעולה זו מחדירה אוויר לקרקע ומעודדת העמקת השורשים ועמידות הדשא בשחיקה.
טופדרסר: הוכח שפעולה של פיזור חול בגובה 3-5 מ"מ, משפרת את עמידות הדשא בשחיקה. מומלץ לבצע פעולה זו אפילו במהלך עונת המשחקים.
השקיה: יש להעמיד פתרון להשקיה בזמנים שמבצעים תגבור בשיזרוע או הנחת מרבדים.
שילוב של- תכנון נכון של משטח הדשא, ביצוע איכותי, ואחזקה ראויה, בנוסף לתכנון הפעילות כזה שלא יהיה מעבר ליכולת של הדשא לשרוד, יתנו משטח מדושא לרווחת המשתמשים במשך כל השנה.
