מאמרים

050-200-2627

דישון קרקע

קרקע הינה תערובת של מינרלים, חומרים אורגנים, אוויר ומים, הנמצאת בשכבה העליונה של כדור הארץ ממספר מילימטרים ועד כמה מטרים.הקרקע נוצרה מפרוק והתפוררות של סלע יסוד או משקע בכמה תהליכים:פיזיקליים: בתהליך זה השינוי (הבליה של סלעי היסוד) מתרחש כתוצאה של רוחות, מים, הבדלי טמפרטורה שחיקה מכאנית וכדומה, וגורם רק לשינוי בגודל חלקיק.כימים: בתהליך זה נוצר הבדל כימי בין חומר המוצא (סלע היוד) לחומר המתקבל לאחר התהליך, והוא נגרם מפרוק חומרים אורגנים ואנאורגניים.ביולוגים: בתהליך זה ממשתתפים שתי תצורות הבליה שהוזכרו קודם אבל הגורמים האחראיים להפעלה הם מעולם החי.סוגי הצמחים הגדלים בבית הגידול נקבעים במידה רבה על-פי תכונות הקרקע ולחומר האורגני שבה. הצמחייה עצמה משפיעה גם היא על תכונות הקרקע ותורמת להתפוררותה. כך בעקיפין היא משפיעה על סוגי בעלי החיים המתקיימים בבית הגידול וניזונים מהצמחים הגדלים בה.מבנה הקרקע בעל התנאים האופטימליים לגידול צמחים תרבותיים ובכלל הוא כך: כ- 1% חומר אורגני, 49% חומר מינראלי, 25% מים ו- 25% אוויר. מצב זה מאוד נדיר וברוב המקרים היחסים ביניהם נבדלים ומשתנים בהתאם לאקלים ולעונה.מרקם (טקסטורה) הקרקע נקבע על-פי הגדרת התפלגות היחס בין גודל החלקיקים המינרלים בנפח הקרקע.מקטע חול: הוא הגס בין המקטעים ומכיל גודל חלקיקים של 0.02-2 מ"מ.מקטע הטין (סילט): הוא מקטע בינוני המכיל גודל חלקיקים של 0.02-0.002 מ"מ.ומקטע החרסית: מכיל גודל חלקיקים מתחת ל- 0.002 מ"מ.לרוב יופיעו בקרקע כל סוגי המרקם, והיחס ביניהם הוא שקובע את סוג הקרקע.לדוגמה קרקע שמכילה 54% חול 30% חרסית ו- 16% סילט הינה קרקע בעלת מרקם חול-חרסית-סילט.משולש הקרקעות (טקסטורה) היא שיטה בינלאומית להגדרת הקרקעות לפי יחס בין גודל החלקיקים.   נקבוביות כללית של הקרקע- מתארת את החללים והמרווחים שבין החלקיקים המוצקים. הגבול העליון של קוטר הנקבובים הכללי הוא 60 מיקרון. כל המרווחים שהם בעלי קוטר גדול יותר לא נכללים בהגדרת הנקבובים.    התפלגות בין הנקבובים לחלקיקים המוצקים:בקרקעות חרסיתיות (כבדות) לא מהודקות אחוז הנקבובים הוא 50-65%. בקרקעות קלות (חוליות) הוא 35-40%.צפיפות נפחית (משקל סגולי) ואחוז נקבוביות כללי בסוגי הקרקע=++ השונים:חרסיתית מאוד לא מהודקת          1-1.2 גרם/סמקחרסית  בעיקר חרסית)             1.2-1.5 גרם/סמ"קבינונית (שילוב של חול וחרסית)    1.3-1.5 גרם/סמ"קחולית                                                1.5-1.8 גרם/סמ"קלכל מרקם קרקע יש גודל אחר של נקבובים. לגודל הנקבובים משמעות לגבי יכולת אחיזת המים. נקבובים גדולים יחסית  30-60 מיקרון נמצאים בקרקעות חוליות, מתחת ל- 30 מיקרון מדובר בקרקעות חרסיתיות.לנתונים אלו חשיבות רבה מאוד בכל מה שקשור לתכנון משטרי השקיה, כמות ומרווחים, ולכן הבנת הנושא יכול לעזור מאוד בתכנון נכון של השקיה ובחסכון במים. כמיה של הקרקעהכמיה של הקרקע עוסקת בהרכב הכימי של הקרקע ובתהליכים הכימיים והביוכימיים המתרחשים בה. לתכונותיה הכימיות של הקרקע השלכות חשובות של התאמתה כמצע לגידול צמחים. בין תכונות אלו ניתן למנות את תגובות הקרקע   ph (חומצית/בסיסית), מליחות ופוריות. לכימיה של הקרקע השפעה גם על תכונות פיסיקליות כפי שהוסבר בתחילה.הכמיה של הקרקע כוללת את הפאזה המוצקה של הקרקע על שני מרכיביה - החומר המינרלי והאורגני, הפאזה הנוזלית - תמיסת הקרקע, והפאזה הגאזית - האוויר בקרקע.הקרקע מכילה את כל 92 היסודות הכימיים המופעים בטבלה המחזורית. אחדים מהיסודות מצויים בעקבות בלבד. עיקר החומר האנאורגאני בקרקע מורכב מצורן, חמרן, ברזל, סידן ומגנזיום. היסוד השולט ברוב הקרקעות הוא צורן ועשוי להגיע ל- 40% ממשקל החומר האנאורגני המוצק בקרקע.מינרלי הקרקע נחלקים לשניים: ראשונים ושניוניים. הראשונים נוצרו מסלעי מוצע, מבלי שהרכבם הכימי השתנה. לדוגמה הקוורץ מרקם החול. השניוניים הם תוצא של בליה של סלעי מוצא, הרכבם הכימי שונה מזה של חומרי המוצע ורובם משתייכים למקטעי החרסית. הם פעילים מאוד מבחינה כימית. החומר האורגני שבקרקע מורכב משאריות צמחים ובעלי חיים. באזורים לחים שיעורו גבוה והוא יכול להגיע למספר אחוזים, באזורים חרבים שיעורו אינו עולה על עשיריות האחוז.ל- ph השפעה רבה על תכונותיה של הקרקע ובמיוחד על פוריותה ועל זמינות יסודות הקרקע. מכיוון שניתן להגדיר את ה- ph בתמיסה בלבד, נכון יהיה להגדיר כתגובת תמיסת הקרקע. ה- ph מציין את ריכוז יוני המימן ב ג'/ל' מים, והוא במצב נטרלי ב- 10-7 גרם בליטר, לכן ph 7 יהיה נקודה ניטרלית. כאשר ph נמוך מ- 7 הקרקע תהיה חומצית, ומעל 7 בסיסית.בקרקע בעלת ph בסיסית ישקעו מינרלי הזרחן וכמה מיסודות הקורט בתמיסה והם לא יהיו זמינים לצמח. כלאתים של יסודות קורט הם תרכובות אורגניות, והם רגישים מאוד ל ph קיצוני חומצי או בסיסי העשוי לגרום לפירוקם.ה- ph ברוב קרקעות הארץ הוא בסיסי ונע בין 7.4-8.2. לכן לעיתים הצמחים מראים חסרים בחלק מהיסודות למרות שהם קיימים בקרקע.שינוי ph של תמיסת הקרקע: לכאורה ניתן לשנות תנאי  ph לא נוחים ע"י תוספת חומצה או בסיס לפי הצורך. הדבר נכון אולי בקרקעות חוליות ובמצעים מלכותיים אינרטיים, אך ברוב הקרקעות קשה לשנותו משמעותית בשל מערכת התרסה הפועלת באמצעות חומצות אורגניות חלשות, חומצות פחמתיות ומלחיהן המצויים בקרקע.חילופי קטיונים (קק"ח):  כושרה של החרסית לספוח קטיונים הוא גורם חשוב בפוריות הקרקע. בזכות הספיחה נמנעת שטיפת הקטיונים לעומק ע"י עודף מי השקיה או גשם. תהליך ספיחת הקטיונים הוא הפיך. הקטיונים הסוחפים מקיימים שיווי משקל עם קטיונים המצויים בתמיסת הקרקע. שיווי המשקל ביניהם הוא דינמי. מתקיימים חילופים מתמידים בין הקטיונים המצויים בתמיסת לקטיונים הספוחים לחרסית.מליחות הקרקע: ריכוז היונים בתמיסת הקרקע קובע את מליחותה. בעבר מקובל היה להביע את מליחות הקרקע בערכים של ריכוז המלחים המסיסים בה. מכיוון שהיום מקובל למדוד את המוליכות החשמלית של הקרקע כאינדיקציה למידת מליחותה, מבוטאת רמת המליחות של הקרקע ביחידות מוליכות חשמלית.בעיות המלחה קיימות בעיקר באזורים החרבים, בהם כמות הגשמים אינה מספקת כדי לשטוף את המלחים המצטברים בשכבות הקרקע העליונות. באזורים אלו גם מי ההשקיה מכילים במקרים רבים מלחים בריכוז גבוה. האניונים העיקריים התורמים לממליחות באזורים אלו הם ה- Cl So4 HCo3-  וכנגדם הקטיונים Na+ Ca+ Mg++.השפעת המליחות על צמחים נובעת מהעלאת הפוטנציאל האוסמוטי של תמיסת הקרקע הגורמת לקשיים בקליטת מים ומהרעלה ספציפית של הצמח בגלל קליטת יונים מזיקים כמו כלור נתרן ובורון.הנתונים הבאים מתארים את מידת הרגישות של גידולים למליחות בקרקע, ביחס לערכי המוליכות החשמלית הנמדדת במיצוי הקרקע ברוויה:בתחום של 0-2 מילימהו/ס"מ השפעה זניחה.בתחום של 2-4 מילימהו/ס"מ נפגעים גידולים רגישים ביותר.בתחום של 4-8 מילימהו/ס"מ רוב גידולי החקלאות נפגעים.בתחום של 8-16 מילימהו/ס"מ גידולים עמידים במיוחדמעל 16 מילימהו/ס"מ גידולים עמידים באופן קיצוני.קרקעות גיריים: בקרקעות שנוצרו ממסלעי גיר יכולים להיגרם קשיים לצמחים בגלל ריכוזים גבוהים של פחמת הסידן ( (Ca Co3 בקרקע. באזורים לחים נשטף בדר"כ רובו של הגיר לעומק הקרקע ואין הוא מהווה בעיה. בקרקעות באזורים דלי גשם יכולה תכולת הגיר בקרקע להיות גבוה מהרצוי לצמחים.השפעתו השלילית של ריכוז הגיר הגבוה בקרקע על הזנת צמחים נובע ממשני גורמים:1. בעת הידרוליזה של פחמת הסידן עולה ה- ph של תמיסת הקרקע מעל 8 וגורם לשקיעת יוני זרחן ויסודות קורט במלחים ותרכובות קשות תמס אחרות. הידרוליזה של פחת הסידן מונעת החמצה המקומית של סביבת השורש הנגרמת ע"י הפרשת יוני מימן.2. כלורוזה מוגברת גם בגלל הגדלת ריכוז הדו-פחמה בסביבת השורש, זאת ע"י הידרוליזה של פחמת הסידן בתמיסה המאושרת בדו תחמוצת הפחמן בגלל נשימת השורשים.מכיוון שרוב קרקעות הארץ מקורן מסלע גיר, תופעה זו מוכרת בארץ, ולא אחת אנו נתקלים בכלורוזה (הצהבה- חוסרים של חלק מהמינרלים) אצל הצמחים למרות שלא נמצא חוסרים אלו בבדיקות קרקע.אנו מחלקים את נוכחות הגיר לשני מקטעים גיר כללי שבוחן את כלל הגיר בקרקע וגיר פעיל חלקיקים בגודל הדומה למקטע החרסית שבו שטח הפנים הכללי של הגיר גדול לאין ארוך, והוא הגורם לבעיה גדולה עבור הצמחים.חומר אורגני בקרקעהחומר האורגני בקרקע מורכב משאריות צמחים, פרש בעלי חיים ומיקרואורגניזמים פעילים. החומר האורגני בקרקע הוא תוצר של תהליך מתמיד של פרוק תרכובות קלות לתרכובות יציבות יותר. תהליך זה מתבצע ע"י אוכלוסיית האורגניזמים בקרקע המפיקים מחומר אורגני אנרגיה וחומרים לבנית רקמות.החומר הסופי של פרוק החומר האורגני הוא ההומוס. הוא חומר יציב המורכב בעיקר מליגנין, חלבונים, שעוות, המיצלולוזות ושומנים-קשי-פירוק. חלקיקי ההומוס קטנים, בדומה למקטע החרסית. שטח הפנים (של חלקיקי ההומס) פעיל מאוד וקיבול הקטיונים החליפים גבוהה מאוד - עד 300 מא"ק ל- 100 גרם. מכאן השפעתו הברוכה לפוריות הקרקע, במיוחד בקרקעות חוליות שבהם הקק"ח נמוך באופן טבעי. בקרקע חולית מגדיל ההומוס גם את תאחיזת המים. בקרקעות חרסיתיות הוא מגביר את ההלכדה של חלקיקי החרסית ובכך משפר את מבנה הקרקע.אוויר בקרקענוכחות של  25% אוויר בקרקע הכרחית לפעילות שורשי הצמחים. הרכב האוויר בקרקע שונה מזו של האטמוספרה ותלוי בגורמים שונים. ככל שתנאי האוורור בקרקע נוחים יותר ובמיוחד בשכבות העליונות, דומה ההרכב הכימי של אוויר הקרקע לזה של האטמוספרה. בתנאי אוויר לקויים, כאשר יש נשימה נמרצת של השורשים והמיקרואורגניזמים, יקטן שיאור החמצן ובמקביל יעלה שיעור דו תחמוצת הפחמן. הגידולים שונים ברגישותם לשינויים ביחס בין החמצן לדו תחמוצת הפחמן. יש צמחים המסוגלים לגדול גם כשריכוז דו-תחמוצת הפחמן מגיע ל- 15% וריכוז החמצן יורד מתחת ל 1%. מאידך יש גידולים בהם מעוכבת התפתחות השורשים כבר כאשר ריכוז החמצן באוויר הקרקע יורד מתחת ל- 10%. תורת הדישוןיסודות ההזנה החיוניים:15 יסודות ההזנה נחשבים חיוניים להזנת הצמחים. מן האוויר קולט הצמח פחמן C וחמצן O בתהליכי פוטוסינטזה, חמצן O ומימן H מקבל הצמח מפרוק מולקולות מים.12 יסודות הזנה קולט הצמח מהקרקע. יסודות אלו נחלקים לשתי קבוצות לפי תכולתם ברקמות הצמים וכמויות הדרושות לצמח: יסודות המקרו- דרושים לצמח בכמויות גדולות יחסית ובריכוזים הנמדדים בצמח באחוזים או בשברי אחוזים. יסודות המיקרו- דרושים לצמח בכמויות זעירות וריכוזם נמדד ב- PPM חלקי מיליון.אף שגם לכלור ולנתרן תפקיד בפעילות של הצמחים, הרי שברוב המקרים בעיקר באזורים דלי גשמים כדוגמת ישראל, הם מצויים בעודף ונחשבים ליסודות מזיקים. תפקידי יסודות ההזנה:חנקן- מרכיב חיוני בחלבון, בפלסמת התאים ובחומר הגנטי. מחסור בו גורם לחוסר בחלבונים ובעיות בחילוף חומרים שמתבצע על ידם, כולל בכלורופיל בעלים באמצעותו מתבצעת הפוטוסינתזה. מחסורי חנקן גורם לעיכוב בגדילה ולהצהבה של העלים. ריכוזו בעלים 1-3%.זרחן- מצוי בצמח בעיקר בתרכובות אורגנית. מרכיב חשוב בחומר הגנטי, בגרעין התא ומשמש להעברת אנרגיה. פעיל וחשוב בכל אתר בו מתרחשת פעילות יצירת תאים חדשים במיוחד באמירי גידול, אברי רביה של הצמח, פרחים ופרות. מחסור בו גורם לעיכוב בהתפתחות מערכת השורשים, התמיינות לקויה לפריחה, הפחתת מספר הפירות ונשירתם. ריכוזו בעלים 0.2-0.05%.אשלגן- האשלגן לא לוקח חלק בבניית הרקמות, הוא נמצא בתמיסה או במלחים אורגנים, והוא מווסת את הלחץ האוסמוטי בצמח. הוא מפקח על אידוי הפיוניות, יצירת פחמימות שומנים ועוד. מחסור באשלגן בא לידי ביטוי בפירות קטנים, גבעולים דקים, צבעים חיוורים, ורגישות למחלות. ריכוזו בעלים 3-4%.סידן- הוא מרכיב חשוב בדפנות העלים ומקנה להם חוזק ויציבות. בנוסף לכך הוא משתתף בתהליכים רבים של חילוף חומרים. מחסור בו גורם לשבירה ורביצה של גדולי גרעיניים, לקיצור חיי מדך של פירות וירקות, ניוון אמירי צימוח ועוד. ריכוזו בעלים עד 8% .מגנזיום- נוטל חלק בתהליכים רבים של חילוף חומרים. הוא שותף לזרחן בתהליכי העברת אנרגיה ומהווה רכיב חשוב של מולקולות הכלורופיל. חוסר במגנזיום גורם להפחתת בכמות הכלורופיל להחוורה אופיינית של העלים, הפחתה בתהליכי הפוטוסינתזה וכל מה שמשתמע מכך. ריכוזו בצמח 0.75-0.2% .גופרית- נמצאת בהרכב החלבונים ובחומצות אמינו החיוניות לצמח. מחסור גורם להפחת ביצור חלבונים, עיקוב בגדילה והפחתה בהסתעפות שורשים. ריכוזה בעלים 0.1-0.5%.יסודות המיקרו (קורט)- יסודות אלו נוטלים חלק בפעילות אנזימתיות שונות. המחסור בהם גורם לפגיעה בתהליכים הקשורים בפעילויות אלו ולהופעת סימני מחסור אופייניים. בנוסף הם מפקחים על תהליכי הנשימה והפוטוסינתזה.יסודות הזנה בתמיסההצמחים קולטים יסודות הזנה אך ורק מתוך תמיסה, השורש קולט את יסודות ההזנה מתמיסת הקרקע וגם בדישון עלוותי. הבנת התנהגות הדשנים בתמיסה חשובה על מנת לחזות מראש את התנהגותם, ולהחליט איזה דשן להעדיף בתנאים מוגדרים. כימיה של הקרקע ותורת הדישוןיסודות ההזנה לפי מטענם החשמלי:קטיונים                                             אניוניםאשלגן            K+                 חנקה (חנקן)   No3-סידן           Ca++                 זרחה          H2Po2-מגנזיום     Mg++                  גפרה              So4-אמוניום (חנקן) NH4+            מוליבדן      Mo04+ברזל        FE++                   בוראט          B4O7אבץ         Zn++מנגן          Mn++נחושת    Cu++    קטיונים- בגלל מטענם החשמלי החיובי, נמשכים הקטיונים ונספחים אל שטח הפנים של חלקיקי החרסית שמטענו החשמלי הוא שלילי, בגלל תופעה זו רק חלק מהקטיונים נשארים בתמיסת הקרקע וזמינים מידית לצמח. החלק הספוח על פני החרסית נמצא בשיווי משקל עם הקטיונים שבתמיסה. עם פחיתת הריכוז בתמיסה, בגלל קליטת חלקם ע"י הצמח או בשל שטיפתם ע"י עודפי מים, משתחררים חלק מהקטיונים הספוחים ומגדילים את המלאי בתמיסה.למטען החשמלי החיובי יש יתרונות וחסרונות: החיסרון הוא שריכוזם בתמיסת הקרקע קטנה וזמינותן פוחתת ככל שאחוז החרסית בקרקע גבוה יותר. מנגד ספיחתם לחרסית מונעת ומעקבת את שטיפתן מתחת לבית השורשים של הצמח ולמי תהום.האניונים, בגלל מטענם השלילי, כמעט ואינם נספחים לחרסית ונשארים בתמיסת הקרקע. ולכן הם ממהרים להישטף עם ההשקיות וחוסרם מורגש לעיתים קרובות. בין האניונים יש כאלה שבתנאים מסוימים השוררים בקרקע עשויים לשקוע בתמיסת מלחים קשי תמס. למשל זרחן וברזל. במקרה כזה הם אינם זמינים לצמח.יחסי גומלין בין יסודות הזנה:בהזנת הצמח חייב להיות איזון בין יסודות ההזנה השונים. אין להתייחס להזנת יסוד אחד מבלי לתת את הדעת לשאר היסודות. די במחסור ביסוד אחד כדי לפגוע בגדילה ובהתפתחות התקינה של הצמח. עודף ביסוד אחד עשוי להשרות מחסור על יסוד אחר. קיימים כמה כללים ביחס הגומלין בין יסודות ההזנה.אנטגוניזם: מצב של תחרות או הפרעה הדדית בין יסודות ההזנה הן בקליטה ע"י השורשים והן בתפקיד הצמח גופו. מצב זה קיים בדר"כ בין יונים בעלי מטען זהה. בארץ מתקיימת תופעה נפוצה של אנטגוניזם בין אשלגן למגנזיום: עודף אשלגן גורם למחסור במגנזיום ולהפך. כך גם בין ברזל ומנגן.סינרגיזם: תופעה הדדית חיובית בין יסודות הזנה שמצויים ביחד המתבטאת בקליטה ובתפקוד. הסינרגיזם מתקיים בין יסודות הזנה בעלי מטען מנוגד. הדוגמאות הנפוצות הן בין אשלגן לחנקן חנקתי, ובין חנקן אומניקלי לזרחן.שקיעה במלחים קשי תמס: קירבה פיזית בין סוגים מסוימים של יסודות הזנה בתמיסה, תביא בתנאים מסוימים לשקיעתם במלח משותף קשה תמס. המקרים הנפוצים הם: זרחן עם סידן, מגנזיום, ברזל ואבץ. לאחר הבנת יסוד הקרקע, הפעילות הכימית של תמיסות הקרקע, חשיבות האוויר בקרקע, ותפקיד החומר האורגני. ניתן לדון בכל נושא הדישון והדשנים.נושא זה יבחן בהמשך בכתבה נפרדת שתעסוק בנושא דשנים והדישון.          

סוגי וזני הדשא הגדלים בישראל

 דשא הוא שם של קבוצת צמחים חד-פסיגיים ירוקים; עשבים המאופיינים בעלים צרים וארוכים שגדלים ישר למעלה מהאדמה. דשא נחשב "אמיתי" מבחינה בוטנית, נכלל במשפחת הדגניים, ממערכת בעלי הפרחים. עם זאת, יש צמחים מחוץ למשפחה זו בעלי מראה דומה, שלעתים קרובות מתייחסים אליהם כאל דשא.דשא הוא מצורות החיים המגוונות ביותר, והוא צומח בכל היבשות מלבד אנטארקטיקה. רובו המוחלט הינו עשב בר המשמש למרעה, ומעטו מתורבת לצרכים חקלאיים, ולהורטיקולטורה.הדשא הוכר לראשונה כבעל ערך אסטטי לפני כ- 2000 שנה בגני הקיסרות הסינית של האן דיינסטי, ובגני האמפריה הפרסית 500 שנה מאוחר יותר. שימוש הדשא לצורכי הספורט החל בשנת 1600 ע"י אקבר הקיסר הינדוסטן באזור השבטים ההינדים בצפון הודו. לראשונה באירופה השתמשו בדשא במאה ה-13 בגנים האנגלים.לדשא יש יתרונות אסתטיים ברורים. הוא רך ונעים למגע, לדריכה ולישיבה. מסיבה זו נבחר הדשא למשטחים בפארקים גדולים, גני שעשועים, אצטדיונים, גינות פרטיות ועוד. יתרונות נוספים של הדשא הם מניעת בוץ ואבק, קירור הסביבה ואפילו פנים הבית, הפחתת קרינה, הקטנת הרעש הסביבתי ועוד.בטבלה בהמשך מופיעה חלוקה של תת משפחת הדשאים התרבותיים. הטבלה הינה חלקית וכוללת סוגים וזנים שמוכרים יותר בעולם. חלקם לא מוכרים במקומותינו בשל השתייכותם לסוגי הדשא הקר, וחלקם כי אינם נמצאים בארץ.   אנו נוהגים להבדיל בין מדשאות לאזורים הקרים (POOIDEAE) ומדשאות לאזורים חמים CHLORIDEAE) ו- PANICOIDEAE) דשא לאזורים קרים יגדל במיטבו בטמפרטורות של 15-24 מעלות, ודשא באזורים חמים גדל במיטבו בטמפרטורות של 24-35 מעלות צלזיוס. בנוסף לכך, דשאים באזורים קרים יאבדו את צבעם בטמפרטורה קרובה ל- 0 וישרדו בטמפרטורות רבות מתחת לכך. הדשאים החמים יאבדו את צבעם בטמפרטורות של 7-12 מעלות ובקיפאון ממושך לא יישרדו כלל.כמובן שבתוך הקבוצות ואף בתוך הסוגים יש שונות רבה, וכיום אף נעשים פיתוחים של זנים ותת זנים, בעיקר בשל שינויים אקלימיים שקורים בעולם, להתאמתם למגוון ולטווח רחב יותר של הבדלי טמפרטורה.בזנים עצמם יש תת זנים שלעיתים מגעים לעשרות ואף מאות. השוני ביניהם הוא מינורי ובעיקר נותן מענה נקודתי לנושא של גוון, מרקם, עמידות לשחיקה, למליחות יובש וכדומה, וכן מהווה כמרכיב מסחרי בין המפתחים והחברות השונות.התפוצה והריבוי של הזנים הקרים הינה ע"י זרעים. לעומת זאת בדשאים החמים הריבוי הוא בעיקר וגטטיבי ע"י שתילת חלקי צמח קיים לצורך ריבוי, אך יש גם לא מעט זנים שהריבוי הוא ע"י זרעים.איך מבדילים בין הקבוצות, הסוגים והזנים השונים: צורת גידול: קיימים 4 צורות שונות:      1.1. שלוחות STOLON קני שורש RHIZOME לדוגמה זויסיה, פספלום וברמודה.      1.2. BUNCH אשכול צרור רייגרס וטול פסקיו.      1.3. קני שורש בלבד RHIZOME בלבד קנטקי בלוגרס, רד פסקיו.      1.4. שלוחות בלבד STOLON סנט אוגסטין, דרבן, קנטקי בלוגרס.     2 . צורת הפרח/שיבולת.        3 . מבנה העלים Leaf Blade והנדן Leaf Sheath.     4 . מבנה הצוואר Collar החלק שמחבר בין העלה לנדן.לכל סוג וזן יש את המבנה הייחודי שלו ובמידה ומכירים את ההבדלים ניתן לזהות את זני הדשא השונים. בין התת זנים כבר הרבה יותר קשה לזהות, ולעיתים יש צורך בבדיקות גנטיות.הגורמים העיקריים המשמשים בבחירת סוג הדשא הם: טמפרטורה, שעות שמש ישירה, עמידות לשחיקה, צבע, מרקם, וכן תנאי קרקע כמו מליחות PH, ניקוז וכדומה.בארץ כמובן השימוש המכריע הינו בדשאים חמים. יש שימוש מסוים בדשאים הקרים ברייגרס לצורך שיזרוע (זריעת דשא חורף בתוך הדשא הקיצי) בעיקר במגרשי כדורגל ומעט בגינון פרטי, ושימוש זניח בטול פסקיו באזורים מוצלים מאוד.עד לפני שני עשורים, הדשאים הכמעט יחידים שהיו בארץ, קוקויו ובופלו, לעיתים היו שותלים אותם יחדיו, כאשר כל אחד היה דומיננטי יותר באזור שהיה לו יתרון: הקוקויו באזורים עם השמש והבופלו באזורים המוצלים.מתחילת שנות ה- 90 החלו להיכנס סוגים נוספים כמו: זויסיה, אלטורו, ברמודה, פספלום, ודרבן. זנים שונים כגון: סופר אלטורו (שם מקומי), זנים של בופלו ננסי (לא מוגדר), זוסיה ברנר (זן של זויסיה Matrella) שווקו בארץ בתקופות כאלה ואחרות אך לא שרדו את דרישות השוק.באותן שנים גם חל מעבר משתילת דשא ע"י פלגים, או שתילים להנחת ממרבדי דשא מוכנים, שקיום מהווה כמעט 100% מאופן שתילת הדשא.  ברמודה Dactylon cynodon: מקור הדשא מאפריקה במאה ה- 18 החל להתפשט בעולם וכיום נמצא בכמאה מדינות באזורים הטרופים וסובטרופיים בקו רוחב 30 בחצי הכדור הדרומי עד קו רוחב 40 בצפון. באזורים אלו הוא הזן הנפוץ ביותר. הברמודה הינו עשב רב שנתי המופץ ע"י זרעים וקני שורש.אופן הגידול שלו הוא של קני שורש ושלוחות זוחלות בעלות פרקים, אשר משם מתפתחת ציצת שורשים ונצרים. מרקם העלים בינוני. צבעם- ירוק בהיר.אם השנים פותחו זני מכלא אשר טופחו לשימוש כדשא איכותי בפארקים, מגרשי גולף וספורט ולגינון ציבורי ופרטי. זני המכלא הינם בעלי זרעים עקרים והריבוי הוא וגטטיבי בלבד. מרקם העלים עדין יותר, צבע הדשא ירוק כהה והמופע מרשים מאוד.ברמודה טיפוואי מגרש כדורגל כיום ישנו טיפוח גם של זני המקור וכמה מהם מתקרבים באיכותם לזני המכלא.    תרונו של הברמודה הוא בעמידות הדשא בעקות יובש. ניתן לשמרו בתקופות יובש ארוכות יחסית, אם כי באיכות נמוכה. גדל במגוון קרקעות רב: מחול ועד קרקעות חרסיתיות, עבור בקרקעות מליחות וכלה בקרקעות בעלות טווחph של- 5.5-8.5. נוסף על כך הוא מאופיין בעמידות רבה בשחיקה עמיד בפעילות רבה, ובעל מופע מרשים. טווח גובה הכיסוח מ- 3 מ"מ (בזנים מסוימים) ועד 60 מ"מ. לברמודה יש יכולת הישרדות בטמפרטורות נמוכות מאוד בייחס לזנים חמים אחרים במקרים מסוימים עד מינוס 10 מעלות.חסרונו הוא בדרישת שמש ישירה של לפחות 9-10 שעות ביום. זני המכלוא דורשים אחזקה גבוהה על מנת להגיע למופע מרשים.בארץ קיימים שלושה זני ברמודה:טיפוואי 419 (הדור השני): זן מכלא טופח בשנות ה- 60 זן איכותי מאוד, בעל פוטנציאל צבע ירוק מאוד, שומר את צבעו בקור טוב יחסית לברמודות אחרות, ומתעורר מוקדם יחסית באביב.טיפספורט: גם הוא טיפוח של אוניברסיטת ג'ורג'יה בטיפטון. בתכונתו דומה לטיפוואי, אך מאבד את הצבע לפני הטיפוואי ומתעורר מאוחר יותר. באזורים דרומיים מישראל יש לכך יתרון במקומות שמשזרעים את הדשא בדשא חורפי.קרוס 1: עשב יבלית שפותח בטיפטון ג'ורג'יה. יתרונותיו המרכזיים בעמידות הרבה בעקות יובש, מערכת שורשים עמוקה וענפה, שמירה על צבע בטמפרטורה נמוכה יחסית. מרקם עליו גס, צבעו ירוק בהיר. מופעו בהחלט לא מרשים ולכן משמש בעיקר לייצוב מדרונות קרקע, וכעשב מרעה.אחזקה- (זני המכלוא הגדלים בארץ- לא כולל את הזן הקרוס 1) תדירות כיסוח אחת ל- 3-7 ימים, בהתאם לגובה הכיסוח ויעוד המדשאה. רמות הזנה: 25-50 יחידות חנקן בשנה. חצי מזה אשלגן.פגעים- פגיע יחסית למזיקים. התקופה הרגישה שלו הוא ביולי עד ספטמבר. הוא עמיד יחסית למחלות, אך פגיע לנמטודות.אופן הריבוי- מרבדי דשא, ושתילת פלגים וחלקי צמח.שימושים- מגרשי כדורגל ואתלטיקה, פארקים ושטחים פתוחים נרחבים, מדשאות המיועדות לשימוש רב אך חשופים לשמש- גני אירועים ופרקים, גינון מוניציפאלי, וגינות מוארות בלבד.קוקויו Clanestinum Pennistum : מקור הדשא הוא במזרח אפריקה ליד ביתם של בני שבט הקיקויו, ובאזורים הטרופים הגבוהים (מרכז קניה). הקוקויו הינו עשב בעל כשר צימוח רב ואלים. הוא יכול לטפס על צמחיה שונה ועצים צעירים ולגרום למותם, ולכן באזורים שונים בעולם הוא נחשב כעשב רע, ולא דשא תרבותי.למרות זאת, בשל מספר יתרונות כמו: עמידות רבה לעקות מים, שמירת צבע בטמפרטורות נמוכות בצורה טובה יותר מכל זן חם אחר, יכולת השתקמות מהירה לאחר שחיקה, אחזקה נמוכה ומחיר זול (בשל עלות גידול זולה), הוא הפך מאוד פופולארי במספר מדינות כמו אוסטרליה, דרום אפריקה, מספר אזורים מוגבל בקליפורניה ובישראל.אופן הגידול של הקוקויו הינו קני שורש ושלוחות. הריבוי הינו ע"י מרבדים, פלגים, חלקי צמח שונים כמו שלוחות וקני שורש, וכן זרעים- אפילו בזנים הווגטטיביים יש לא מעט זרעים פוריים.השימוש של הקוקויו הינו בשטחים פתוחים ובגינון ציבורי, מומלץ בעיקר באזורים יבשים (לא לאורך החוף) ובאזורים 400 מ' מעל פני הים.הקוקויו גדל הייטב במגוון קרקעות רב אך מנוקזות, ph 6-7.8, מליחות בינונית. אזורים מוארים של לפחות 8 שעות שמש ישירה.אחזקה- כדי למנוע קרקוף בקיץ מומלץ לכסח אחת ל 5-7 ימים. גובה הכיסוח בין 3-6 ס"מ. דרישות הזנה של 10-30 יחידות לשנה, ובין 15-20 יחידות אשלגן. מומלץ לדשן בסתיו ובאביב ולהימנע מדישון בקיץ.פגעים- רגיש למזיקי עלווה וקרקע, רגיש למחלות עלים ביחוד באזורים לחים.אופן הריבוי: מרבדי דשא, ושתילת פלגים וחלקי צמח.שימושים- פארקים גדולים הדורשים אחזקה נמוכה, גינון ציבורי אקסטנסיבי וצדי צרכים. זויסיה: מקור הדשא הוא בסין ביפן ובמספר מדינות נוספות בדרום מזרח אסיה. ישנם שלושה זני זויסיה בעלי שונות מאוד גדולה בכמה מרכיבים, וכן זן נוסף שהוא הכלאה של שנים מהם.כללי: אופן הגידול של הזויסיה הוא של קני שורש ושלוחות, צורת ריבויי וגטטיבי. ישנם מספר מעט של תת זנים של הג'פוניקה שהריבוי בהם גם ע"י זרעים. הזויסיה גדל במגוון גדול של קרקעות מחול ועד קרקע חרסיתית, אך בעלות דרישה לקרקע מנקזת, טווח ה-ph בין 5-8, עמיד למליחות כמעט כמו הברמודה. הזויסיה עמידה יחסית לעקות יובש אבל ההתאוששות שלו מנזקי יובש איטית בהרבה ביחס לברמודה. הוא סובלני לחצי צל ויכול להתקיים ב- 6 שעות שמש ישירה.חסרונו- בדרישות לאור (שמש ישירה).האחזקה- הנמוכה הפכה את הזויסיה אל-טורו לאחד מהדשאים הפופולאריים בארץ.הזנים:זויסיה ג'פוניקה: העמידה ביותר לקור ביחס לזני הזויסיה האחרים. מרקם גס ומחוספס. אחד התת זנים החדשים והמובילים בזן הינו האלטורו. יתרונו בקצב צימוח מהיר יחסית, וכן עמידות לשחיקה בהשוואה לזויסיות האחרות, אך בהשוואה לברמודה הצימוח מאוד איטי ולכן גם הדרישות לכיסוח ומינראליים פחותים בהרבה.  תת זן נוסף וחשוב אשר נברר ופותח נקרא "זויסיה מאיר". זן זה עמיד לקור ולצל מעט טוב יותר מהאלטורו, והטקסטורה שלו מעט עדינה יותר, אך קצב הצימוח שלו איטי יותר, מה שעושה אותו פחות עמיד ואטרקטיבי לאזורים עם פעילות. הוא מעולם לא גודל בארץ.זויסיה מטרלה: במקור הוא מפילפינים ולכן גם ידוע בעולם כמנילה-גרס. הוא עדין מהג'פוניקה, אך עמידות בקור מוגבלת, וכן ההתאוששות מתרדמה מאוד איטית. נוסה בעבר בארץ אך לא שרד מבחינה מסחרית.זויסיה טנפוליה (זויסיה דקת עלה): הוא העדין (עלים דקים מאד) בזני הזויסיה. בעל קצב צימוח מאוד איטי. הצימוח לא אחיד וכתוצא מכך נוצרות גבשושיות. בשל כך הוא משמש כצמח כיסוי ופחות כדשא קלסי. הוא הזן הפחות עמיד לקור משאר הזנים. בשנים האחרונות הוא נהיה פופולארי יותר באזורים שלא נדרשת בהם דריכה, ולעומת זאת נדרש מופע מיוחד.  זויסיה אמרלד: הינו הכלאה של הזיסיה ג'פוניקה והטנפוליה. מהטנפוליה לקחו את העלים הדקים, ומהג'פוניקה את העמידות לקור וקצב הצימוח. הוא דומה במעט למטרלה.אחזקה- מכיוון שהזויסייות הינם דשאים כה צפופים הם סובלים הרבה פחות מעשביה ופלישה של דשאים אחרים. קצב הצימוח האיטי מאפשר כיסוח אחת ל- 7-14 יום, תלוי בזן וגובה הכיסוח. הדרישות למינראליים מועטה ולעיתים דישון אחד בשנה בדשאים שלא נמצאים תחת פעילות יכול להספיק. הזויסיה פחות רגישה למזיקים, לעומת זאת מאוד רגישה לריזוקטוניה, בעיקר בעונות המעבר.אופן הריבוי- מרבדי דשא, ושתילת פלגים וחלקי צמח.שימושים- גינון פרטי, באזורים בחצי צל, שטחי ציבור, ואף באזורים גבוהים וקרים יחסית. סנט-אוגוסטין (בופאלו) Stenotaphrum secundatum : מקור הדשא הינו מהאזורים הטרופים של מרכז אמריקה, ומזרח ומערב אפריקה. כיום הדשא גדל לאורך חופי הגולף של ארצות הברית, מקסיקו ולאורך חופי דרום אפריקה אוסטרליה, אפריקה בכלל וכן בישראל.   כללי: אופן גדילת הדשא הוא של שלוחות. צורת הריבוי שלו וגטטיבית. הוא גדל גם באדמות רטובות וביצתיות, ובטווח קרקעות רב, ph 5.5-8.5, מעל ph 7.8 הוא עשוי להראות סימנים הצהבה הניתנים לטיפול בדישון בכילאטים. זן זה עמיד למליחות כמו הברמודה. הוא מאבד את הצבע בטמפרטורות נמוכות יחסית, אך שרידותו בקור רב מוגבלת. מסתדר בתנאי אור של 3-4 שעות שמש ישירה ביממה. בעל עמידות מוגבלת לעקות מים ונדרשת השקיה סדירה ,בעיקר באזורים יבשים. סה"כ הדרישות מים אינן גדולות ממדשאות אחרות.ישנם מספר זנים שפותחו במהלך השנים, ברובם סמי-ננסים וננסים. הם מאוד מצלחים באזורים טרופים וחמים ופחות באזורים הממוזגים. בארץ היו כמה ניסיונות גידול שלא צלחו במיוחד, ולכן לא משווקים אותו היום בארץ. בארץ גדל כיום זן אחד שכן התאקלם יפה בעל השם המקומי "מאיה".אחזקה: לסנט אוגסטין דרישות אחזקה נמוכות יחסית. גובה כיסוח בין 3.5-7 ס"מ, בכיסוח גבוה מעל 5 ס"מ ניתן לכסח אחת ל- 7-14 יום. דרישות המים כ- 70-60% אידוי מגיגית, אך חייב להינתן באופן סדיר. דרישות הדישון אינן גבוהות- פעמיים בשנה באביב ובסתיו יספיקו. לדשא הגדל בחול נדרש כמות של 15 יחידות חנקן. באדמות חרסיתיות מתחת לכך. אשלגן בערך שליש מהחנקן. יש מצב שהדשא יצהיב בקיץ אך הוא יגיב היטב לטיפולים בברזל ומיקרואלמנטים אחרים, בכל מקרה הצבע הירוק יחזור בסתיו.רגישות למחלות ומזיקים- לא חריגות מהדשאים האחרים.אופן הריבוי- מרבדי דשא או פלגים.שימוש- גינון פרטי, שטחים ציבוריים מוצלים, לא לאזורי דריכה. פספלום Paspalum vaginatum: במקור ממרכז אמריקה, ואפריקה. גדל בעיקר לאורך החופים ואזורים בעלי קרקע מליחה. כיום גדל בכל האזורים הטרופים וסובטרופיים, הוא מהדשאים התרבותיים הצעירים ביותר שיש, ורק בשנים האחרונות החלו בפיתוחים של זנים חדשים. הפספלום הוא היפה בדשאים החמים בעל צבע ירוק חזק, מרקם עלים עדין ורך וצפיפות מרבד גבוה.  כללי: אופן הגידול: שלוחות וקני שורש. גדל ב- ph 5.5-8 ובמגוון רחב של קרקעות, אפילו בעלות ניקוז לקוי ובוציות, ולאורך חופי הים עד קו המים. טווח הכיסוח גדול מ- 3 מ"מ ועד 50 מ"מ. זקוק ללפחות 8 שעות שמש ישירה ביממה. דרישות למים וחנקן נמוכות מרוב הדשאים האחרים, וכן.מכיוון שפספלום הוא דשא צעיר יחסית, מספר הזנים והפיתוחים נמוך בהשוואה לסוגים האחרים. לאחרונה פותחו זנים בריבוי של זרעים, אך רוב מכריע של הזנים הינו וגטטיבי והריבוי הוא ע"י מרבדים, פלגים, וקני שורש.אחזקה- לפספלום דרישות מים ודשן נמוכות ביחס לדשאים אחרים אך מנגד דרישות לפעילות אגרוטכנית רבה, כיסוח אחת ל- 5-7 ימים, לפחות אחת לשנה אוורור ודילול.הפספלום רגיש למזיקים ומחלות ויש לטפל בעונות הרגישות.אופן הריבוי- מרבדי דשא ופלגים וזרעים, בארץ רק השניים הראשונים.שימוש- גינון פרטי וציבורי, שטחים בפעילות רבה- פארקים, גני אירועים, מגרשי ספורט, ברכות. דרבן Dactyloctenium austral: במקור ממערב אוסטרליה, כיום גדל באוסטרליה, דרום אפריקה וישראל. תפוצה קטנה ביחס לשאר סוגי הדשא, ולכן הפחות מוכר ונחקר.  כללי: אופן הגידול שלוחות בלבד, עלים רחבים אך רכים למגע, גדל בקרקעות חוליות ובינוניות, פחות אוהב קרקעות כבודת ודחוסות ובעיתי בקרקעות לא מנקזות. Ph לכוון החומצי. הטוב בדשאים, באזורים המוצלים, מתקיים גם ב- 3 שעות שמש ביום. גוון הדשא ירוק בהיר בשמש וירוק כהה בחצי צל. אינו עמיד בשחיקה. גובה כיסוח 3-7 ס"מ. שומר על צבע בטמפרטורות נמוכות יחסית, אך בקרה ממושכת יכול להיפגע ואף למות.אחזקה: כיסוח אחת ל- 7-14 יום, דורש השקיה סדירה כמות מים מינימאלית מחושבת לפי 60% החזר מאידוי. דישון של 15 יחידות חנקן בשנה, ושליש מכך אשלגן. הדישון יינתן באביב ובסתיו. סה"כ דרישות אחזקה נמוכות.מזיקים מחלות- רגיש למזיקים, ובעיקר לכנימת האורז שיכולה לגרום לנזק בלתי הפיך. למחלות רגישות בינונית שאינה שונה מרוב המדשאות האחרות.אופן הריבוי- מרבדי דשא, ושתילת פלגים וחלקי צמח.שימוש- גינון פרטי, גינון ציבורי באזורים מוצלים.טול פסקיו ( Festuca arundinaccaבן אפר גבוה): דשא קר, במקור מאירופה גדל כיום בכל היבשות באזורים בהם החורף לא בקור קיצוני, והקיץ חם יחסית.  כללי: אופן גידול אשכול/צרור למרות שכיום יש זנים עם קני שורש קצרים. עמיד בעקות יובש יחסית לכל הזנים הקרים האחרים, בעל מערכת שורשים ענפה ועמוקה, מרקם עלים גס. טווח קרקעות בינוניות וחרסיתיות בכל מקרה מצטיין קרקעות חרסיתיות ועשירות בחומר אורגני. מתמודד טוב בתנאי צל, בעל גוון ירוק כהה.כיום ישנם פיתוחים רבים של הזן, עם שיפור ניכר במרקם העלים. טול פסקיו הוא אחד הדשאים הנפוצים בעולם, בשל הסובלנות שלו לתנאי מזג אוויר וקרקעות, ועמידותו הטובה בתנאי צל ושחיקה.אופן הריבוי ע"י מרבדים וזרעים (בארץ רק זרעים).אחזקה: לטול פסקיו דרישות אחזקה נמוכות. כיסוח אחת ל- 7-10 ימים, רמת הזנה נמוכה, רגישות נמוכה למזיקים, רגיש למחלות שונות בעיקר בעונות המעבר.  מתאים בארץ לשיזרוע חורפי של דשאים קיציים, לאזורים מוצלים מאוד, ואזורים גבוהים וקרים כדוגמת צפון רמת הגולן (שם הוא משמש כדשא רב שנתי במגרשי כדורגל). סה"כ השימוש בו מוגבל כי ברוב אזורי הארץ הקיץ חם ארוך ויבש מידי בשבילו.רייגרס Lolium perenne (זון רב שנתי): ישנם כתריסר סוגים של רייגרס רק בודדים מהם מתורבתים. החשובים הם Italian and , perennial- ryegrass שמקורם הוא מאירופה ואסיה.כללי: אופן הגידול: אשכול/צרור. הרייגרס גדל באזורים קרים (אך לא בקור קיצוני) ובקיץ ממוזג. הוא גדל במגוון קרקעות רב אך דורש השקיה סדירה וניקוז טוב. טווח ה- ph מ- 5.5-8, מרקם העלים עדין וצבע ירוק. הרייגרס נובט ומתבסס מהר יותר מכל דשא קר אחר, וכן הוא עמיד מאוד לדריכה ושחיקה מפעילות. לכן הוא מאוד פופולארי בשיזרוע מגרשי ספורט באזורים בהם ישנו דשא קיצי שמאבד את הצבע בחורף. לרייגרס דרישות ל- 7-8 שעות שמש ישיר ביממה.ב- 20 שנה האחרונה פותחו לפחות 50 תת-זנים של הרייגרס רובם של הפרניאל זאת על מנת לשפר את עמידותם בקור ו/או בחום, את עמידותם למחלות, ואת המרקם והצבע.אופן הריבוי ע"י זרעים ומרבדי דשא.אחזקה: הרייגרס הוא אחד הדשאים בעלי דרישות האחזקה הגבוהות ביותר. בשל קצב הצימוח המהיר הוא נדרש לכיסוח תדיר בעונות המעבר אחת ל- 4-5 ימים, דרישות הזנה גבוהות של 50 יח' חנקן בשנה באדמות חול ו- 30 בקרקעות אחרות, אשלגן חצי מכמות החנקן. יש צורך בפעולות אגרוטכניות של דילול ואוורור הקרקע. וכן הדברת מזיקים ומחלות במידה ונתקף.בארץ משמש לשיזרוע מגרשי כדורגל, ודשאים בגינון הפרטי בהם הלקוחות רוצים דשא ירוק כל השנה. הרייגרס לא שורד את הקיץ הישראלי.אופן הריבוי ע"י מרבדים וזרעים (בארץ רק זרעים). בישראל מספר רב של סוגים וזנים של דשא ביחס לגודל המדשאות בארץ, דבר המאפשר מגוון רב של אפשרויות. לפני החלטה לרכישת דשא יש לשאול מספר שאלות על פי סדר החשיבות:     1. כמה שעות שמש ישירה יש באתר ?     2. מה כמות הפעילות המתוכננת על הדשא ?     3. מה הטמפרטורה בחורף (מה מידת החשיבות לדשא ירוק בחורף)?     4. מה העדיפויות השונות והטעם האישי ביחס למראה הדשא.לאחר קבלת התשובות ניתן לבחור את הדשא שיעמוד טוב ביותר בצפיות שלנו.    

השקיית מדשאות

שא הינו צרכן לא קטן של מים ולכן- להתקנת ותפעול המערכת, להבנת מרכיבי הקרקע והצמח, הכרת והבנת נושא ההשקיה, יכולת לחסוך מים רבים ובאותה עת לייצר דשא בריא ויפה.3 מדדים עיקריים נבחנים בהשקיה- אחידות השקיה, כמות השקיה. ויעילות ההשקיה. הראשון מציין את אחידות הפיזור של המים על פני הדשא, והשני את כמות המים הנדרשת/ניתנת לדשא, והשלישי היחס בין כמות המים הניתנת לכמות שמגיע למערכת השורשים ואכן מנוצלת ע"י הצמח.תכנון מערכת השקיה:מערכת ההשקיה בנויה ממערכת אביזרי השקיה (ממטירים מתזים), מערכת הולכה וצנרת, ומראש מערכת המורכב מברזים ומערכת פיקוד שמחלקת את השטח ליחידות השקיה שונות ומפקדת על כמות מים ע"י זמן ההשקיה ו/או כמות המים ליחידת שטח.על מנת לתכנן מערכת השקיה יעילה יש להבין מספר דברים בסיסיים.1. הכרה טובה של אביזרי השקיה, ממטרות, ממתירים ומתזים- אופן פעולתם, השוני בניהם, טווחי לחצי וספיקות העבודה שלהם.2. צנרת- קוטר הצנרת, ולחצי עבודה.3. ברזים ואביזרים- קוטר הברזים, סוגי המסננים וספיקות המעבר שלהם, פורקי אוויר, מזחי"ם (מונע זרימה חוזרת) לשמירה של אי חזרת מים למערכת המים, שעוני לחץ, ומשאבות אם ונדרשות. לא תמיד כל האביזרים המזכרים נדרשים בכל אתר.1. אביזרי השקיה:1.1 ממטירים- כיום השימוש בממטרים לדשא הינם ממתירי גיר ולא פטיש כמו שהיה בעבר ושניתן למצוא הרבה בחקלאות.1.1.1 הממטירים מתחלקים לסוגים שונים הנותנים מענה לטווחי השקיה שונים, כמו 4-6 מטר, 6-15, 14-21, 15-23, יש מעט שוני בין החברות אך החלוקה דומה פחות או יותר.1.1.2 קביעת הטווח בתוך סוג הממטיר נקבע ע"י הפיות, כל ממטרה מסופקת עם מספר פיות בסביבות 8 כאשר כל פיה משקה לטווח אחר. 1.1.3 קוטר החיבור כניסה להממטיר משתנה בין הממטרים, ככל שהטווחים גדולים יותר הדרישה היא למים רבים יותר ואז קוטר הכניסה עולה מ "1/2 עד "1.5 בטווחים הגדולים.1.1.4 בדף הטכני של הממטירים השונים מצוינים כל הדרישות והנתונים, טווח ההשקיה בהתאם לממטיר ולפיה, הספיקה הנדרשת, לחץ העבודה הנדרש. מרחקי הצבות וכדומה.1.1.5 את הפיה מחזיק בורג שימנע את בריחתה, לעיתים די רבות נוהגים הגננים להשתמש בבורג להגבלת טווח ההשקיה, דבר שפגוע רבות באחידות ההשקיה, ובהחלט לא זו הייתה כוונת היצרן.   1.2 מתזים:1.2.1 קיימים בשוק שני סוגי מתזים המשקים כמניפה, ומתזים בזרמים נעים.1.2.2 כמו במקרה של הממטירים גם למתזים יש טווחים שונים, למתז  זרמים נעים הטווחים 2.5-4.5, 4-6.5, 6.5-9 מטר, למתז המניפה 3, 4, 4.5, 5 מטר.1.2.3 הטווחים ניתנים ע"י הפיות השונות, אשר בעזרת בורג ניתן להקטין או להגדיל מעט את הטווח.1.2.4 מעבר לטווחים הפיות מגיעות בזוויות שונות 0-450, עד 900, עד 1800, 2400, 2700, ו 3600       1.2.5 בדף הטכני נמצאים כל הנתונים הנדרשים, טווחים, ספיקות, שיעורי השקיה, ולחצי עבודה    1.3 ממטרות:1.3.1 הממטרות הינם אביזירם לטווחים ארוכים מאוד מעל 23 מטר, וחלקם מגעים לקוטר התזה של 50 מטר.1.3.2 חלק ממטרות אלו עובדות בשיטת הפטיש.1.3.3 אחידות ההשקיה באביזרים אלו מוגבלים, והם משמשים בעיקר לצינון של דשאים סינטטיים, או לגידול דשא במשתלות וכדומה. 2. צנרת2.1 צנרת המקובלת בארץ הינה של פוליאתילן, אך לעיתים משתמשים ב- PVC.2.2 הצנרת הפולאתילן מגיע בקטרים של מ"מ, 25, 32, 40, 50, וכדומה. כאשר המידה הינה של הקוטר החיצוני. ה PVC באה בקטרים הנמדדים בצול עם אפשרות להברגה או הדבקה.2.3 נתונים חשובים בצנרת, קוטר הפנימי של הצינור המשמעות היא כמות המים שניתן להעביר בו, בהתחשב באיבוד הלחץ לאורך הצינור. והלחץ המקסימאלי בתוך הצינור בלי שהוא יקרע או יתפוצץ.2.4 בנוסף לצנרת ישנם אביזרי חיבור, אשר אמורים לחבר בין הצינורות, לשנות כוון זוויות, פיצול כמו חיבורי T וכדומה, האביזרים צריכים לעמוד בלחצי העבודה הנדרשים.  3. ראש מערכת ברזים ואביזרי ראש מערכת:3.1 ראש המערכת בנוי מאביזרים שונים- ברז ראשי, מערכת סינון, מז"ח, ברזי חלוקה, משחרר לחץ, ברז גן, ושעוני לחץ. במקרים מסוימים מערכת להגברת לחץ.3.2 יש לקחת בחשבון את כמות המים והלחץ הנדרש לכל קו, דבר זה יקבע את קוטר הברז.3.3 גודל המסנן יקבע לפי צריכת הברז הגבוה ביותר.3.4 פורק אוויר יותקן בתחילת ראש המערכת, ותפקידו למנוע הלם אוויר, אם מסיבה כל שהיא נכנס לצנרת אוויר בעת פתיחת המים יכול להיווצר לחץ אוויר רגעי מאוד גבוה שעלול לפוצץ חלקים שונים כמו המסנן, ברזים וכדומה.3.5 מומלץ להתקין שעוני לחץ לפני ואחרי המסנן כדי לדעת את לחץ העבודה הדינמי של המערכת, ומצב המסנן, במידה והמסנן סתום הלחץ לפני המסנן יהיה הרבה יותר גבוה מהלחץ אחרי המסנן.3.6 ברז גן לאפשרות של השקיה עם צינור.3.7 בקר השקיה המותאם למספר ההפעלות (הברזים) של המערכת. מגוון בקרי ההשקיה הקיימים בשוק רב, ושיטות הפעלתם שונות יש ללמוד על אופן הפעלתם ולבחור את המתאים ביותר. ישנם בשוק בקרים העובדים על תקשורת אל-חוטית ואז ניתן לפקד עליהם דרך מחשבים, או טלפונים סלולריים. במקרה ומרכיבים מערכת להגברת לחץ יש להתקין בקרים היודעים להפעיל את המשאבות במקביל לפתיחות המים.   תכנון מערכת ההשקיה:בתכנון מערכת ההשקיה יש להתחשב בכמה נתונים:1. המתז/ממתיר משקה במעגל ומנגד ההצבות בדר"כ הינם במבנה על בסיס מלבני.2. הממטירים שמכוונים לחלקיות גזרה כמות ההשקיה שלהם יותר גבוה. לדוגמה ממטיר שמשקה 1800 משקה ב- 100% יותר ממטיר זהה שמשקה 3600. (הדבר נכון רק לממטירים ולא למתזים).3. דשאים שגדלים בצל זקוקים לפחות מים מדשאים שגדלים בשמש.  4. שטחים במבנים משתנים, בעלי קשתות, אליפטיים, זוויות אחרות מ- 900  וכדומה, סביר שחלק מהמים יגיעו אל מחוץ לדשא.5. הממטיר מתז אינו משקה לאורך כל סילון ההמטרה שווה, לדוגמה כמות המים בקרבת הממטיר מתז אינו זהה לכמות המים המגעים 3,4,6 מטר ממנו.   לאור נתונים אלו יש לשאוף לכך:1. שלכול ממטיר מתז יהיה מולו ממטיר מתז זהה.2. לשאוף לכך שממטירי גזרה יהיו על קו הזנה שונה ממתירי סיבוב מלא.3. שאזורי דשא הנמצאים בצל, יושקו ככל הניתן בנפרד מדשאים בשמש מלאה.4. שטחים במבנים שונים יותאמו אביזרי ההשקיה המתאימים, רצוי באותן שיעורי השקיה. בכל מקרה לא להתקין ממטירים ומתזים על אותן הפעלות.5. להגיע להצבות עם חפיפה מלאה, כלומר שכל ממטיר בעת ההשקיה יגיע (זרם המים) עד לממטירים מתזים נגדיים.המלצות להרכבת המערכת:צנרת ההשקיה תוטמן בקרקע לעומק של 30 ס"מ לפחות, קטרים גדולים מתחת לכך.להימנע מהקשתה חזקה מידי של הצנרת.הצנרת תהיה בסביבה חולית, ללא אבנים שעלולים לפצוע את הצינור לאורך זמן.לא להרכיב את הממטירים על הצנרת המובילה, אלה עם שלוחה של 30-50 ס"מ. דבר זה יאפשר לטפל טוב יותר הממטיר/מתז כמו הרמתו, הנמכתו או החלפתו במידת הצורך.לבצע בדיקות לחץ של הצנרת לפני כיסויה. בהתקנת אביזרי ההשקיה לקחת בחשבון את עובי מרבדי הדשא שיונחו בהמשך. השקיית מדשאות כמות המים הנדרשתבחקלאות בעולם ככלל ובחקלאות בישראל בפרט מזה שנים רבות מקובל לקבוע את תצרוכת המים של הצמחים (הפסד המים מפני הקרקע/מצע ודיות המים מהצמחים) ע"י מדידה עקיפה של התאדות המים מפני גיגית בעלת גודל ואופן הצבה סטנדרטי בשדה. גיגית זו מכונה גיגית מסוג A.מכיוון שהתאדות מגיגית הינה התאדות מפני שטח מים חופשיים והיא שונה מזו הקיימת בצמחים, בהם ההתאדות חלקה אומנם מפני הקרקע וטיפות מים מפני הצמחים, אך מרכיב נכבד מסך ההתאדות הוא כמובן דרך הפיוניות. על כן היה צורך למצוא את הקשר בין ההתאדות מפני הגיגית לזו המתקבלת ע"י הצמחים, עבור סוגי צמחים שונים ממשפחות וזנים שונים, שלבי גידול שונים וכדומה.וניסויים מחקרים רבים נערכו על מנת למצוא את הקשר בין תצרוכת המים של הצמחים לזו של ההתאיידות מגיגית. קשר זה נקרא מקדם גידול.ע"י הכפלת מקדם הגידול בהתאיידות הנמדדת מגיגית נקבעת מנת המים הנדרשת להשקיית אותו הגידול. שיעור ההתאדות היומית נמדד בגיגית הינו במ"מ ירידת מפלס המים בגיגית וניתן לתרגמו למטר מעוקב לדונם (מ"ק/דונם).יש להתחשב בגורמים רבים בבואנו להשתמש בנתוני אידוי מגיגית ובהם: יעילות המערכת ההשקיה (המטרה או טפטוף), איכות המים וכדומה. בתור עיקרון מנחה כללי שיטה זו אכן יעילה ובוודאי עשויה להועיל לנו רבות בתכנון כמות המים השנתית/עונתית עבור הגידולים השונים תוך עדכונים שוטפים של מדידות ההתאדות מהגיגית עצמה.מקדם השקיה למדשאות משתנה ברמות האחזקה והציפיות מהמדשאה, וכל זאת על מנת לחסוך במים. דשא בשולי דרכים ובשולי הערים הדרישות מהמופע שלו, ו/או מהצורך בצימוח רב שונה מדשא בפרקים ובוודאי מדשא במתקני ספורט כמו מגרשי כדורגל.ניתן לקיים דשא שולי גם במקדם 0.4 כלומר עם האידוי מגיגית הוא 6 מ"מ אזי ניתן להשקות 2.5 מ"מ ליום. לעומת זאת דשא ע"מ שיהיה ירוק וחיוני יש צורך במקדם של 0.6, ודשא שגדל ברמות אינטנסיביות של פעילות ודרישה למופע מרשים המינימום הנדרש 0.8.כדי להגיע לאחידות במופע הדשא ולהימנע מכתמי יובש יש צורך שכל אזורי הדשא יקבלו את מינימום המים הנדרש לתוצאה זו, ולכן ככול שאחידות ההשקיה תהיה גבוה נוכל לחסוך במים ולהימנע מאזורים שיקבלו מים מעבר לנדרש אשר למעשה ירדו מתחת לעומק בית השורשים ויתבזבזו.  אחידות השקיהלאחידות השקיה גבוה ניתן להגיע ע"י תכנון נכון של הצבת מערכת המתזים/ממתירים, תכנון נכון של לחצי עבודה ביחס לאביזרי ההשקיה, ובדיקה שאין גורמים המפרעיים לסילון המים כמו דשא גבוה, עציצים ציוד עד הדשא וכו' את אחידות ההשקיה ניתן לבדוק באופן הבא:בדיקת אחידות השקיה.1. מפזרים כוסות בשטח רצוי במרווחים שווים לדוגמה 5X5 מטר.2. משקים למשך 5-10 ד'.3. בודקים במסורה או מזרק כמה מים יש בכל כוס.4. מומלץ שבין הכוס שיש הכי הרבה מים לכוס אם הכי פחות מים לא יהיה הבדל של מעבר ל 15-20%.5. אם ההפרשים גדולים יותר כדאי לשנות את מיקומי הממטרות. פרמטר נוסף שנכנס למשוואה של אחידות השקיה הינו שיעור השקיה- שיעור השקיה הינו ספיקת מים המשקה שטח נתון ביחידת זמן (מ"מ/שעה). נתון זה חשוב כדי להימנע מנגר, או אידוי  של מים עומדים, והוא מותנה בסוג ובכושר חידור המים לקרקע.קרקע חולית 30-40 מ"מ שעה.קרקע קלה 8-13 מ"מ שעה.קרקע בינונית 7-9 מ"מ שעה.קרקע כבדה 4-6 מ"מ שעה.קרקע כבדיה ומהודקת 1-3 מ"מ שעה.לנתונים אלו משמעות רבה יותר אם והשטח הינו בשיפוע מדרון. מרווחי ההשקיה- הינו הזמן בין השקיה להשקיה. הגורם העיקרי המשפיע על נתון זה הינו סוג הקרקע. נהוג להבחין בין שלשה מרקמים של חלקיקים אשר בסופו מרכיבים את הקרקע:חרסית- חלקיקים קטנים מאוד מתחת ל 0.002 מ"מ. אשר במבנה שלהם יוצרים חללים נימיים אשר בכושרם לאחוז מים לאורך זמן.סילט-0.002-0.05 מ"מ יוצרים חללים בגודל בינוני ואחיזת מים בינונית.וחול- 0.05-2 מ"מ מרקם בעל חללים גדולים עם כשר אחיזת מים נמוך.קרקע כבדה- קרקע בה אחוז החרסית גבוה, היא בעלת אחיזת מים מינראליים גבוה, אך בעלת ניקוז מוגבל.קרקע קלה- קרקע בה אחוז גרגרי החול גבוה, בעלת כשר אחיזת מים ומינראליים סבירה וניקוז סביר.קרקע חולית- בה אחוז גרגרי החול מעל 85% היא מתאפיינת בניקוז גבוה, אך כשר אחיזת מים ומינראליים מוגבלת.אין קשר בין המונחים קרקע קלה לכבדה לבין משקלם האמיתי. החלוקה המצוינת היא מאוד בסיסית בפועל היא הרבה יותר מגוונת.למשוואה של מרווחי ההשקיה נכנסים פרמטרים נוספים מעבר למרקם הקרקע כמו- טמפרטורה, הצללה, סוג הגידול, עומק הקרקע וכדומה. ולכן לעיתים קרובות מרווחי ההשקיה נקבעים ע"י ניסוי ותהיה. לדוגמה- משקים בכמות מים ל- 5 ימים, אם ובמידה הדשא מראה לאחר 3 ימים קמילה, סביר להניח שאחיזת המים בעומק הרלוונטי טוב ל- 3-4 ימים. ונשקה לאחר 4 ימים, אם הדשא נראה טוב ביום החמישי, ננסה לרווח את ההשקיה ל-6 ימים עד למציאת נקודת האיזון. יעילות השקיההשאיפה היא שמרב המים שניתנים  בהשקיה יגיעו לבית השורשים. המושג המתאר את היחס בין כמות המים המושקים לכמות המים המגיעה לבית השורשים (לשכבת הקרקע שבה מתקיימים השורשים שמזינים את הצמח) נקרא יעילות השקיה.כל מים שניגרים מפני השטח, שעפים ברוח, שמשקים מחוץ לשטח הגידול, שיורדים אל מתחת לבית השורשים, שנשארים בצנרת הינם מים מבוזבזים. ומשפעים בכך על יעילות ההשקיה.תנאים להגיע ליעילות מרבית:1. מנת המים ומרווחי ההשקיה יהיו בהתאם לסוג הגידול (הדשא) הקרקע ולעומק בית השורשים.2. כמות המים שלא מגיעים לאדמה מוסעים ע"י רוח, מתאיידים בשמש וקרינה, יהיו מעטים כמה שניתן.3. טיב רשת המים- נזילות מצינורות, מחברים, ברזים יהיו '0'.4. שיעור ההשקיה יהיה בהתאם לחידור הקרקע.5. אחידות ההשקיה תהיה כמה שיותר גבוה. לצורך כך יש להתחשב,5.1 מרחקי הצבה מתאימים לאביזר ההשקיה.5.2 לחצי העבודה נכונים, לחץ גבוה גורם לשבירת הטיפות ורגישות לרוח רבה יותר. לחץ נמוך הטיפות גדולות וכבדות הסילון לא מגיע למרחק הנדרש מההצבות.5.3 כוון הממטירים מתזים לשטח ההרטבה המתוכנן להם.5.4 שגורמים כמו דשא גבוה, ענפים, כיסאות שולחנות או כל גורם זר אחר לא יפריע לסילון ההשקיה.    חישוב כמות המים להשקית מדשאותלאחר שנבחנו כל השיקולים לגבי המדשאה, מערכת ההשקיה תוכננה והותקנה כראוי, הדשא הונח בשטח, הגיעה הזמן לתכנן את ההשקיה (כל הנכתב בהמשך מדובר בדשא לאחר התבססותו ולא בתקופת השתילה)-כפי שצוין הבסיס הינו אידוי מגיגית סוג A, נתונים אלו ניתן למצוא באתר השרות המטראולוגי תחת מטראולגיה חקלאית יש למצוא את האזור הקרוב ביותר לאזור ההשקיה. דוגמאות:דשא בפארק ציבורי באזור מישור החוף המרכזי המשמש לפעילות ציבורית. השקיה חודש מאי, מקדם השקיה 0.6. דשא באדמת חמרה עמוקה (עומק בית שורשים 0-60 ס"מ) השקיה כל 5 ימים. אחידות השקיה 80%, השקיה בשעות הבוקר המוקדמות ללא רוח, אידוי נמוך מאוד.  אידוי (חודש מאי)X מקדם השקיה/ אחידות השקיה (מותנה שזה אכן המצב) X מספר הימים:             6.5 X 0.6 / 0.8 X 5 = 24.3 מ"מ =24.3 קו"ב/לדונם גינה פרטים 80 מ2  דשא בחצי צל אזור המרכז, אדמת מילוי חמרה גננית עומק 50 ס"מ, השקית בוקר אחת ל 4 ימים, חודש יולי, מכיוון שהדשא נמצא בחצי ניתן להפחית את כמות המים ב- 15-20% לערך, דבר המתקזז עם התוספת עבור פחת של יעילות ההשקיה.אידוי חודש יוליX מקדם השקיה דשאX גודל השטח מ2X מרווח השקיה ימים:                 7.5 X 0.6 X 80 X 4 = 1440 ליטר/ 80 מ2/ ל- 4 ימים רוב מכריע של מחשבי ההשקיה, בעיקר בגינון הביתי מתוכנת ע"י הפעלת זמן ולא כמות. וכמו שצוין עד כה החישובים הם של כמות מים ליחידת שטח, לכן יש להמיר את יחידות הזמן לכמות.אחת הדרכים לעשות זאת לבדוק את כמות המים וספיקות אביזרי ההשקיה (מופיע בנתוני יצרן) ביחס ללחץ שיש בקו ההשקיה (גודל השטח) ודרך כך להגיע לזמן ההשקיה שיש צורך להשקות.  דרך נוספת.המרת זמן השקיה לכמות:1. בדיקה שכל צרכני המים (מכונת כביסה, כיילים, מקלחות) סגורים.2. מדידת השטח המושקה- אם יש לדוגמה שתי הפעלות (ברזים) שמשקים את הדשא, מודדים כל שטח מושקה בנפרד.3. פותחים את המים ומודדים את כמות המים שיוצאת במשך 1 דקה.4. כמות המים היוצאת חלקי גודל השטח נותן לנו ליטר/מ"ר/דקה.5. אם לדוגמה אנו צריכים להשקות 4 ליטר/מ"ר/ליום פעם ב- 5 ימים כלומר 20 ליטר ל- מ2 , וגודל השטח שהקו משקה הוא 50 מ2  סה"כ 1000 ליטר, והנתון של ליטר/מ2/דקה קיבלנו מהמדידה, אז כל מה שנשאר לעשות הוא לחשב את זמן ההשקיה הנדרש.6. הנתון בסעיף 4 הוא נכון תמיד, כך שהוא יכול לשמש אותנו להתאמת זמן ההשקיה לחודשים השונים, כלומר באפריל כאשר האידוי נמוך נשקה פתוח זמן מאשר ביולי. סיכוםכדי לחסוך במים ובכסף, וליהנות מדשא איכותי : 1. כבר בשלב התכנון צריך לתת דגש לנושא עומק ואיכות מצע בית גידול הדשא.2. להקפיד בתכנון וביצוע מערכת ההשקיה.3. לבדוק ולתחזק את מערכת ההשקיה לאורך שנים.4. להבין את דרישות המים של הדשא, כמות בהתאם לעונת השנה, ומרווחי ההשקיה האופטימליים.5. זמני ההשקיה הנכונים.

כיסוח מדשאות

כיסוח מדשאות הוא אחד מהפעולות החשובות באחזקת מדשאות. כאשר הכיסוח נעשה כראוי זה יכול לעזור בהסדרת נושא ההשקיה ובהגברת השליטה בנושא המזיקים, המחלות ובמחזור מינראליים. לצערנו ניהול נושא כיסוח הדשא בארץ אינו ברמה מספקת והוא אחד הגורמים לבעיות ולתחלואת הדשא.במאמר זה נסקור ונציג את שיטות ועקרונות הכיסוח, ונעמוד לגבי הדגשים החשובים לניהול נכון של נושא הכיסוח.  סוגי הכיסוח:כיסוח רוטוריהכיסוח הרוטורי הוא היעיל ביותר מבחינת עלות לשטח. המכסחת הרוטורית נפוצה בכמה גדלים וסוגים: כמכסחת ידנית ביתית ברוחב כיסוח 50 ס"מ ומנועים של 5 כו"ס דרך מכסחות בעלות 3-5 שולחנות כיסוח ברוחב 1.5-2.5 מטר, ועד למכסחות נגררות ע"י טרקטור ברוחב 4-7 מטר.הכיסוח מתבצע ע"י סכין אופקית לקרקע המסתובבת במהירות גבוה מאוד וקורעת את עלי הדשא בדומה לעבודת חרמש. איכות הכיסוח נקבעת ע"י חדות הסכין ומהירות סיבובו.במכסחות ידניות או במכסחות ממונעות בעלות שולחן כיסוח אחד יש אופציה לשאיבת הכסחת  המתאפשר ע"י פתח בשולחן הכיסוח שדרכו עפים כל העלים מכוח רוח שיצור הסכין בסיבובו לתוך סל איסוף, או בעזרת מפוח (בלאור) השואב את העלים לסל גדול הנמצא מאחורי הכלי. במכסחות בעלות כמה שולחנות כיסוח אין את האופציה הזו.בעבודה במכסחת רוטורית יש להימנע מכיסוח בסביבת אנשים ו/או בעלי חיים, רכבים וכדומה, מכיוון שעצמים שונים (אבנים, שברי עץ וכדומה) יכולים לעוף ולפגוע במי ובמה שעומד בדרכם.  מכסחת תופיתמכסחת תופית מספקת את הכיסוח הטוב והיפה מבין המכסחות. מקובל לכסח במכסחת זאת מדשאות עד לגובה 40-45 מ"מ, ובדשאים מסוימים ניתן לכסח גם בגובה 2.8-3 מ"מ. כיסוח כזה מתבצע בגרינים במגרשי גולף.הכיסוח מתבצע בדומה לגזירה במספרים ועלי הדשא נחתכים בין סכין קבוע הנמצאת בבסיס התוף ובין הסכין המסתובבת הנמצאת על התוף. הכיסוח יוצא נקי וחלק בדומה לגזירה.  על התוף יש מספר משתנה של סכינים: לגזירת עלים באורך של 12.5-25 מ"מ משתמשים בתוף עם 6 סכינים, לגזירת עלים באורך של 0.5-12.5 מ"מ תוף עם 7-8 סכינים, מתחת לכך בתוף עם 9-13 סכינים.כוון גובה הכיסוח נעשה ע"י שינוי גובה הגלילים בבסיס התוף אשר מעלים או מורידים את הסכין הנגדית.מכסחת תופית קיימת כמכסחת ידנית, כמכסחת ממונעת בעלת 3-7 תופים, ונגררת ע"י טרקטור בעלת 7,9,11 תופים, רוחב תוף הוא כ -50 ס"מ.המכסחת התופית יקרה לאין שיעור מכל מכסחת אחרת מקבילה. כמו כן האחזקה שלה הרבה יותר יקרה גם היא, וכוללת: השחזות, כיוונים וטיפולים. משום כך השימוש בה מוגבל בעיקר למדשאות ברמת אחזקה גבוה כמו מגרשי כדורגל גולף ומגרשי ספורט אחרים.מגבלה נוספת של המכסחת התופית היא יכולת מוגבלת מאוד להתמודד עם עשביה.  כלל מספר 1:במכסחות רוטורויות ותופיות יש להקפיד על השחזת להבים. סכינים חדות חותכות את עלי הדשא באופן נקי, ומאפשרות קריעת עלים מינימלית. כיסוח בלהבים כהות יוצר קרע בעלים במקרה של מכסחת רוטורית, וחיתוך חלקי בתופית; דבר היוצר עלי דגל. דברים אלו מעלים את רגישות הדשא לפגיע מפטריות ורקב. נידרש לערוך טיפול שיטתי בסכני המכסחת: במדשאות מקצועיות המכוסחות במכסחת רוטורית מומלץ להשחיז את הסכינים כל  40-50 שעות כיסוח, בגינון ציבורי כדאי להשחיז 2-3 פעמים בשנה. במכסחת תופית מומלץ גם כן על 2-3 השחזות בשנה.  כיסוח בפללמכסחות אלו הפכו להיות מאוד פופולריות באחזקת מדשאות במגרשי ספורט, בעיקר מכיוון שמופע הדשא לאחר הכיסוח איכותי ויפה יותר ממכסחת רוטורית.המכסחת בנויה מסכינים התלויות על ציר אופקי המסתובב במהירות גבוה וקורעות את עלי הדשא באופן אנכי, בדומה למכת פטיש. כיסוח זה מוריד את האפשרות לחיתוך לא מלא המייצרת שבירת עלים.הגלגלים הקדמיים והגליל אחורי קובעים את גובה הכיסוח ושומרים על גובה קבוע ואחיד בין הסכינים לקרקע. יתרון נוסף של הפלל הוא שניתן לבצע כיסוח בגובה אפס. כלומר לקרקף את הדשא. פעולה זו נדרשת לפני שזרוע מגרשים ובפעולות שיקום באביב.מכסחת הפלל המקובלת בארץ הינה יחידה נפרדת המורכבת לטרקטור ב- 3 נקודות. למכסחת יש סל איסוף גדול לאיסוף הכסחת. ישנן יחידות פלל המורכבות על כלים עצמאיים כיחידות כיסוח.   תגובת הדשא לכיסוחכל מערכות הביוכימיות בצמח נעות לכוון העלים כאשר מתבצע כיסוח. המערכת פועלת לחסום את הפצע שנוצר מהקריעה או מחיתוך העלה. התגובה הנוצרת בעקבות זאת היא הבראת האזור, ולבסוף בנית עלים ונצרים חדשים.ניסויים מראים שכיסוח רגיל בגובה ובתדירות מתאימים מעודדים עלים בריאים ודשא צפוף. כיסוח של 1/3 מהעלה הירוק הוא אופטימלי ומוביל לכך שהתהליכים הביוכימיים יכולים לתמוך גם בטיפול בפצע ובהבראתו וגם בצימוח חלקים חדשים.לעומת זאת כיסוח לא מתאים התוצאה המתקבלת עלים מוחלשים, קצות עלים שנוטים להתייבש ולאבד את צבעם, ודשא דליל.   כלל מספר 2:אין להוריד בכיסוח אחד יותר מ 1/3 מהעלה הירק.גובה ותדירות הכיסוחאין תשובה אחת נכונה לגבי גובה הכיסוח. הבחירה בגובה הדשא משקללת את: סוג הדשא, מזג האוויר באזור, עונת השנה, רמת האחזקה, ובנוסף את דרישות השימוש בדשא. למשל, במקרה של מגרשי ספורט נשקלל את מהירות גלגול הכדור, ריצת השחקנים וכדומה.הטבלה בהמשך מראה את גובה הכיסוח לתנאים השונים בהתחשב בעונת השנה, שימושים ודרישות האחזקה השונות.  על בסיס נתונים אלו יש לבחור את גובה הכיסוח המתאים. לעיתים ניתן לכסח אף מתחת לכך, אך במקרים אלו נדרש כיסוח תכוף יותר כדי לשמור על כלל מספר 2.בכיסוח הדשא סביב הגבהים המינימליים המומלצים נדרשת השקיה רבה יותר, תדירות דישון גבוה יותר, והתמודדות מורכבת יותר בסילוק עשבייה. כיסוח בגבהים המקסימליים המומלצים עוזר להתמודד עם בעיות של לחצים סביבתיים- אקלים, מים, עשביה וכדומה. במקרה של מגרשי ספורט לקראת עונת הפעילות להגיע לגבהים הנדרשים. יש לדאוג כי זה יעשה בהדרגה ובשלבים כדי לא להכניס את הדשא לשוק.ההמלצות לתדירות הכיסוח לא נקבעת באופן שרירותי, אלא על פי קצב גידולו. משום שאיננו רוצים שהדשא יכוסח יותר משליש העלה הירוק, נידרש בשיא עונת הצימוח לבצע 2-3 כיסוחים בשבוע, ובעונת המעבר 1-2 כיסוחים. לעומתם בגרינים במגרשי גולף בעונת הקיץ הכיסוח הנדרש הינו יומי. מגרשי ספורט בעונת הפעילות גובה הכיסוח מתבסס על הפרמטרים הבאים: סוג הדשא, תכניות ההשקיה והדישון, ציוד הכיסוח, כמות הפעילות ודרישות השחקנים והמאמנים. סדר חשיבות הפרמטרים משתנה בין האתרים והסדר שרשום בפסקה לא מייצג סדר עדיפויות אבסולוטי. לדוגמה: אם המגרש בשימוש רב (מגרשי אימונים) ההמלצה הינה לכיסוח גבוה יותר על מנת לייצר ביו-סינתזה (היווצרות תרכובות כימיות מיסודות או מתרכובות פשוטות ע"י אורגניזמים חיים) רבה בכדי לתמוך בשחיקה לאורך זמן רב יותר. לדשא בשימוש נמוך (אצטדיונים) גובה הדשא נקבע בדרך כלל על פי רצונות המאמנים והשחקנים, בהתייחס למהירות גלגול הכדור, למהירות המשחק ובהתאם לאופי הקבוצה.בעונות המעבר (בין עונות הפעילות) תדירות הכיסוח יורדת וגובה הכיסוח מורם ב- 1-1.5 ס"מ בכדי להפחית בקצב הכיסוחים, דשונים והשקיה. אך כל זאת בהצמדות לכללים שהוזכרו בכתבה. לקראת החזרה לפעילות יש לחזור לגובה הנדרש. פעולה זו תחל די זמן מראש כדי שיהיה אפשר לעשות זאת באופן מבוקר וללא פגיעה במראה הדשא. אם עונות המעבר קצרות והחזרה לפעילות מהירה כדאי להימנע מהעלאת גובה הכיסוח ולשמור על הגובה הנדרש כל התקופה, למרות שיש לכך משמעות בנושא האחזקה.  עיצוב/דגם במגרשי ספורט מקצועיים ובאצטדיונים נוהגים לעצב את משטח הדשא בפסים עם גוונים שונים של ירוק. עיצוב זה, מלבד היותו אסטטי, עוזר במשטחי כדורגל בקביעת חוק הנבדל. עיצוב הפסים מתאפשר רק על ידי שימוש במכסחת תופית או פלל המצוידים בגליל אחורי המשכיב את עלה הדשא. כיסוח בכיוונים שונים גורם להשכבה של עלי הדשא בכיוונים הופכיים, ובעקבות החזר האור, נוצרים הגוונים של ירוק כהה ובהיר. הירוק הכהה נצפה כאשר הכיסוח נעשה לכוון הצופה. במקרה זה העלים הנשכבים אל מול האור מצלים אחד על השני ומתקבל גוון כהה. הירוק הבהיר נצפה כאשר הכיסוח נעשה בכוון הנגדי לצופה ומשטח את העלים כנגד הצופה. בצורה זו החזר האור יוצר גוון בהיר.סוגי הדשא השונים יצרים תגובות שונות: בסוגי הפספלום, וגנטום, הרייגרס והקנטקי-בלו-גרס ההבדל בין הגוונים רב. בברמודה השוני בגוון מועט, ולכן לעיתים מדגישים אותו בריסוס בברזל כאשר מרססים רק  כוון כיסוח אחד.הגוונים השונים חולפים במהירות ביחס לכמות השימוש במגרש. לכן פעולה זו פחות נפוצה במגרשי אימון ובמגרשים ציבוריים.    איסוף כסחתבכיסוח תכוף, כאשר מכסחים כ 3-5 מ"מ מהעלה ניתן להימנע מאיסוף כסחת. במקרה זה הדשא נהנה ממינרלים שבעלים המכוסחים החוזרים לקרקע ומעשירים אותה, והנזק שעשוי להיגרם כשכבת טאץ מועט. במקרה והכיסוח הוא לעיתים רחוקות יותר, בה מכסחים מעל 5-6 מ"מ, הנזק מהכסח רב מהתועלת ולכן יש לאוספו.האיסוף נעשה ע"י שימוש במכסחת עם מיכל איסוף בהתאם לסוג הכלי. יש יתרון לאיסוף שנעשה בעזרת מערכת שאיבה "בלאור". דרך אחרת היא לבצע איסוף ע"י כלים ייעודיים, אך זה דורש זמן רב יותר, ואחזקת ציוד נוסף.  חומרים הורמונליים (מננסים) PGRs  Chemical Growth Regulators אזהרה: הקטע העוסק בנושא המננסים מתייחס לשימושים שנעשו בארה"ב. אמנם יש גם שימוש דומה בארץ, אך משום שהוא מאוד מועט, בתחילת דרכו וללא תוצאות חד משמעיות, אין לראות בפרק המלצה לשימוש במננסים. כל שימוש שיעשה הינו באחריות הקורא. שימוש במינרליים לעיקוב בצימוח ומניעת פריחה אינם חדשים. החידוש הוא השימוש בדשא והידע הנצבר על יתרונותיהם בנושא הפחת הצימוח, עליה בצפיפות הדשא, בצבעו ובשיפור עמידותו לתנאי צל.ה- PGR מסווג ל- 4 קבוצות A-D. זאת על פי מיקום ואופן פעולת החומר בצמח. קבוצה A פועלת ע"י הורמון הג'ברלין אשר משפיע על התארכות התאים ומעט את קצב גידולם לתקופה של 3-4 שבועות. חומרים ממשפחה זו יעילים לעצירה ודיכוי הצימוח לתקופות קצרות כאשר אנו בשיא עונת הצימוח ו/או לאחר דישונים והשקיות רבים. הטיפול בא להפחית את הצורך בכיסוחים רבים. למשל בזמנים של לחץ בעבודה ודרישות רבות לכוח אדם בעבודות שונות.המוצר המוביל במשפחה הוא "Trinexapac". מוצר זה אינו זמין בארץ. קבוצה B  פועלת על הורמון ג'ברלין שעבר תהליך ביוסינטזה. הוא מתערב בשלב המוקדם של התהליכים המטבוליים של התארכות וחלוקת התאים. משך הפעולה של חומרים אלו ארוכים יותר 5-6 שבועות ולכן הם בעלי סיכון רב יותר בשל עיקוב בתחילת התהליכי הפוטוסינתזה.חומרים מקבוצה זו: Paclobutrazol Flurprimidol. קבוצה C פועלת בתהליכים של חלוקת התאים. הוא עוצר גידול חדש לזמן של 4 שבועות. יתרונו הנוסף במניעה ועיקוב של פריחה. מנגד יש לו השפעה שלילית על צבע הדשא - הוא גורם לכך שהדשא מאבד את הברק ונראה דהוי.חומרים מקבוצה זו: "Mefluidide". קבוצה D מוכרת בעיקר כמדביר עשביה כדוגמת Glyphsate (ראונדאפ). במינונים נמוכים חומר מקבוצה זו יכול לשמש בחלק מסוגי המדשאות ובאחזקה נמוכה דשאים שוליים גם להדברת עשביה חד שנתית וגם כמננס. ישנו כימיקל נוסף שלא דומה לאף אחד מהקבוצות שהוזכרו מכיוון שהוא פועל בצורה שונה. שמו- "Ethephon". ההורמון של החומר הזה חודר בצורת גז לצמח, ברמה נמוכה מאוד. במקור הוא משמש להקדמת הבשלה ומתן צבע לפירות. הורמון זה אינו מדכא את הצימוח בדומה לשאר ההורמונים, אבל הוא מאוד יעיל ואפקטיבי למניעת פריחה של קנטקי חד שנתי, מה שבישראל נקרא סיסנית. שימוש בחומר זה בתוספת הורמונים אחרים משפר מאוד את יעילותם ומבצע שתי פעולות: עיקוב בצימוח הדשא, ומניעת פריחה של הסיסנית (סוג של עשב רע).ברחבי ארה"ב השימוש בהורמונים במגרשי ספורט (בגולף בעיקר) מאוד נפוץ, ומשמש על מנת להפחית את הצורך בכיסוח, ולהקל באחזקת המדשאות.בארץ השימוש בחומרים אלו שולי והניסיון מועט. בשל כך גם לא בוצע שום ניסיון לרשות חומרי הדברה זקוקים לרישיון לצורך שימוש בגידול חומרים אלו עבור מדשאות. לפני השימוש בהם בארץ יש צורך בלימוד אופן פעילות של כל חומר וחומר, דרך קליטתו, תקופת פעילותו, היתרונות של הפחת הכיסוחים, מניעת הפריחה, העלאת הצבע, ושיפור העמידות לתנאי צל. כל זאת תוך שימוש מוגבל, במינונים שונים, בתחילת הטיפול. מומלץ לבצע טיפול מסוג זה בשלב הראשון במגרשי אימון, ורק בהמשך במגרשי משחק.הטיפול ב- PGR חייב להיעשות באופן מקצועי ומדויק כמו כל טיפולי הריסוס: אסור לרסס כאשר הדשא נמצא בסטרס (עקה). יש לכייל את המרסס למינון מדויק. להימנע מחפיפות מיותרות. לבדוק את הפיות שהינן אחידות, לא סתומות ובגובה נכון לדשא, ולפעול בהתאם להוראות הבטיחות. עבודה לא טובה תגרום להפסד כספי ועוגמת נפש.כאשר הטיפול מצליח ניתן לראות באופן מידי ירידה בכמות הכסחת. במצב זה ניתן לרווח את הכיסוחים. לפעולה PGR יתרון גדול לפני שיזרועים, ביחוד כאשר השיזרוע מתבצע בעונה שהטמפרטורות גבוהות. פעולה זו מעכבת את צימוח של הברמודה ונותנת לרייגרס יתרון בתחרות על המים, מזון ושמש (אור).השפעות נוספות שיש לטיפול מסוג זה על הברמודה הם שיפור בצבע הדשא וצפיפותו. מנגד, במקרים של שחיקה רבה מפעילות של אנשים וכלים, עשויה להיות האטה בקצב השיקום.חשוב מאוד לתכנן את תקופות הטיפול ע"פ יעודן.יש להקפיד על עצירת הצימוח בקיץ, ו/או לפני השיזרוע, או לחילופין בסוף החורף. זאת בכדי למנוע את פריחת הסיסנית. כל זאת בהתחשב בחסרונות הטיפול, כמו עיקוב השיקום. סיכום:פעולות הכיסוח אם וכאשר תעשה על פי הנדרש- בזמן, בגובה, בכלי ובאחזקתו, נקבל דשא בריא, חזק וצפוף. בנוסף למופע מרשים כפי הנדרש במגרשי גולף, כדורגל, רוגבי וכדומה.   

טיפול במדשאות ספורט​

גורמים שונים משפיעים על בריאותו וחוזקו של הדשא: מצב הקרקע (מצע הגידול), האוורור, רטיבות הקרקע, ניקוז, חומר אורגני, ניקיון ממחלות ומזיקים, הזנה, התאמתו לתנאים ולצרכים, וכן תנאים סביבתיים כמו: תנועת אוויר ורוח, תנאי אור (צל), טמפרטורה, לחות ויובש.כל מגרש ספורט מדושא מושפע באופן אחר מהתנאים שהוזכרו: חלק נבנו על מצע חול, חלקם על קרקע מקומית בעלת מבנה שונה, חלקם מנקזים ומאווררים וחלקם פחות, חלקם מוצלים או חסומים למשבי רוח וכדומה.כמו כן גם לרמת האחזקה והתחזוקה של המגרשים השונים יש השפעה על בריאות וחיוניות הדשא, הדבר מותנה בתקציבים, ציוד ומקצועיות, בטיפולים, ובהבנת צרכי המשטח.  במקרים מסוימים, בהם התנאים אינם אידיאליים, הדשא ייפגע כדוגמת המקרים הבאים: בתנאי צל הנובעים מקרבת המגרש לבניינים גבוהים, לצמחיה או לחופה של אצטדיון נקבל דשא דליל, בעל עלים דקים וארוכים ולעיתים כלורותים (צהובים). במקרה כזה יכולת הדשא לעמוד תחת פעילות ושחיקה תפחת.במגרשים החסומים לתנועת ותחלופת אוויר נקבל רגישות למחלות עלים וריקבונות שורש.במשטחים לא מנקזים, ובקרקעות דחוסות ומהודקות נקבל דשא מוחלש מוחסר חמצן, ממגבלות בקליטת מינראליים וכן מערכת שורשים דלילה ורדודה שתפגע בחוזק הצמח. לכל מגרש ואתר יש את התנאים הסביבתיים הייחודיים לו. יש להתייחס לתנאים אלו בקבלת ההחלטות משלב התכנון, הגידול והאחזקה השוטפת, וכל זאת על מנת לאפשר תנאי גידול אופטימליים שיאפשרו לדשא לגדול באופן בריא, וכמו כן את היכולת המקסימאלית לעמוד בתנאי השחיקה והשימוש הנדרשים ממדשאות לספורט.בשלב התכנון- נתייחס לנושא הניקוז, המצעים והזנתם, זני הדשא, תנאי האור, כיווני הרוח ומערכות ההשקיה.בשלב הגידול- נתייחס לנושא הכיסוחים, דישונים, השקיה, מחלות ומזיקם, אווררים דילולים שיזרועים תכנון הפעילות וכדומה. כיסוחכיסוח הוא אחד הטיפולים החשובים באחזקת דשא מכיוון שהוא שומר על צימוח אחיד במסגרת גבולות הנדרשים, עוזר בשליטה על צימוח וגטטיבי לא רצוי, מעודד צימוח צפיפות ומספק דשא איכותי ויפה למראה.בכיסוח יש לשים דגש לגבי גובה ותכיפות הנדרשת הן לזן והן לסוג הפעילות, ובנוסף לדגם ואופן פעולת המכסחת הנבחרת.כיסוח בגובה נמוך מידי ובאופן לא מתאימים גורם לסטרס, קרקוף, להצהבת הדשא, דלילות המרבד, חשיפת הקרקע, פלישת עשביה, ולתנאי משחק בעיתיים.כיסוח בגובה גבוה מידי יוצר מרבד גבוה נפוח וספוגי, דשא שוכב (שרוע) ותנאי משחק בעייתיים.  לגובה הכיסוח במגרשי כדורגל יש השפעה על מהירות ותנועת הכדור ולכן ההמלצות הינן בין 23-30 מ"מ.במגרשי אימונים או במגרשים באחזקה נמוכה, לגובה הכיסוח השפעה פחותה, ולעיתים נידרש לכיסוח גבוה יותר בשל השחיקה והפעילות הרבה.יש להתאים את גובה הכיסוח לאקלים ולדרישות האחזקה והלקוח. תדירות הכיסוח (מספר הכיסוחים ליחידת זמן) נגזר מסוג הדשא, רמת האחזקה, האקלים, התנאים הסביבתיים, ודרישות הקבוצה. בכל מקרה רצוי לא להוריד יותר מ- 1/3 מהעלה הירוק בכיסוח אחד (כ- 3-7 מ"מ) מעבר לכך צפויה פגיעה והחלשה של הדשא. ככל שרמת האחזקה עולה כן עולה תדירות הכיסוח. כיסוח תכוף נותן מראה אסטטי יותר למשטח, אך מנגד דורש הגברה של הדישון. ככל שרמת האחזקה נמוכה יותר ניתן להוריד את תדירות הכיסוח.למזג האוויר השפעה רבה על תדירות הכיסוח- סוגי דשא חם גדל בעיקר בקיץ ובסתיו ובתקופה זו תדירות הכיסוח גבוה. לעומת זאת סוגי דשא קר שיא הצמיחה הינו באביב ובסתיו ולכן בתקופות אלו הכיסוח יהיה בתדירות גבוה יותר.גורמים נוספים המשפעים על תדירות הכיסוח הינם: טמפרטורה קיצונית, גשמים, יובש והשפעות קיצוניות.לאחר גשמים מומלץ להימנע מכיסוח בעיקר במגרשים בקרקע כבדה ו/או מקומית כדי להימנע מדחיסה והידוק של הקרקע. בקיץ מומלץ להימנע מכיסוח בשעות החמות בהם הטמפרטורה מעל 32 מעלות ועלי הדשא יבשים. במצבים של קרה מומלץ להימנע מכיסוח בשעות הבוקר המוקדמות כאשר עלי הדשא כפויים. בעיקרון, אם אורך העלה המכוסח אינו עולה על 5 מ"מ ניתן לא לאסוף את הכסחת. השארת העלים מחזירה מינראליים לקרקע (בעיקר חנקן ואשלגן). במקרה ואורך העלה מעבר לכך או כאשר קיימת מחלה בדשא, ו/או שהמשטח בעונת המשחקים יש צורך באיסוף הכסחת. הצטברות כסחת רבה מידי בדשא יוצרת עם הזמן משטח לא יציב.גם לכוון הכיסוח יש משמעות, ומומלץ מידי פעם לשנות את כווני הכיסוח. שינוי כוון הכיסוח מאפשרת עמידה טובה יותר של עלי הדשא, ומפחיתה את דחיסת הקרקע ע"י הכילים. בדשא גבוה יחסית, חזרה על אותו כוון כיסוח גורם למשטח גלי שפוגע במהירות וכוון הכדור. כיום מקובלים שלושה סוגי כיסוח- תופי, רוטורי, ופלל. תופי: ישנן כמה ורסיות לכיסוח התופי: נגרר, רכוב, וידני. התוף מצויד במספר סכינים. כמות הסכינים קובע גם את גובה הכיסוח הניתן להשיג מהמכסחת, וכן סכין נגדית קבועה. עלי הדשא נחתכים בין הסכינים שעל התוף ובין הסכין הנגדית כמעין פעולת גזירה. איכות הגזירה מושפעת מחדות הסכין וההתאמה ביניהם. חסר התאמה גורמת לפעולת קריעה ולא חיתוך.הכיסוח התופי הרכוב הינו הפופולרי ביותר באצטדיונים באחזקה גבוה, וכן גם נותן את התוצאה היפה והמרשימה ממשאר שיטות הכיסוח   רוטורי: הכיסוח הרוטורי מאוד נפוץ. כמו בתופי גם כאן יש מכסחות רכובות, ידניות ונגררות. הכיסוח מתבצע ע"י סכין אופקית המסתובבת במהירות ומכה בעלי הדשא. לחדות הסכין השפעה רבה על איכות הכיסוח.                                    פלל: סכינים קטנות בצורת L היושבות על גליל אופקי, החיתוך הוא במגע של הסכין האנכי בעלי הדשא. היתרון של הפלל לעומת הכיסוח הרוטורי הוא בגובה הכיסוח הנמוך הניתן להגיע עמו. עם כיסוח פלל אפשר להגיע אפילו למצב של קרקוף הדשא לגובה '0'. דבר זה מתקבל מכיוון שהסכינים לא מחוברים באופן קשיח לגליל האופקי ובכך יש להם אפשרות להישכב במקרה של פגיע בעצם קשיח או אדמה. הכיסוח בפלל נהיה מאוד פופולרי במגרשי הכדורגל בארץ .   דישון:הזנת הדשא מאוד חשובה לצורך צימוח ובריאות הדשא. מומלץ מאוד על ביצוע בדיקות קרקע ועלים מפעם לפעם. בבדיקות קרקע מומלץ לבדוק ph, מוליחות, חנקן, זרחן, ואשלגן ולעיתים גם בדיקות מיקרואלמנטים. בדיקות אלו יערכו אחת לשנה או במקרים בהם ישנן בעיות צימוח.בדיקות עלים מומלץ לבדוק חנקן, זרחן, ואשלגן וכן מיקרואלמנטים, בדיקות אלו ילמדו על מצב המינראליים האמתי בצמח.בבדיקות העלים נקבל תוצאות על מצב החנקן, זרחן, אשלגן, מגנזיום וגופרית ב- % מהחומר היבש, ושאר המינראליים ב- PPM  (חלקי מיליון). גם בדיקות אלו מומלץ לבצע פעם בשנה.הדישון בהתאם לתוצאות הבדיקות, מעבר לכך שהוא נכון ומדויק יותר הוא גם חוסך כסף. המינראליים הנדרשים ונצרכים ביותר הם החנקן, הזרחן, והאשלגן.החנקן חשוב ביותר לגדילת הדשא, ולמתן הצבע הירוק. הוא גורם להתארכות התאים (עלים, שלוחות קני שורש) וכן לצפיפות הדשא. הוא משפר את יכולת קליטת המים, משפר את העמידות לשחיקה, מפחית רגישות למחלות ולמזיקים. מנגד עודפי חנקן יכולים גם להזיק יותר מעודפים שמתקבלים ממינראליים אחרים.הזרחן הוא מינרל הנאגר בקרקע והוא חיוני בעיקר להתפתחות זרעים וצימוח שורשים. דשונים רבים נעשים בזרחן ללא בדיקות קרקע ויוצרים עודפים היכולים לגרום לנזק לדשא.האשלגן עוזר ומסיע בתהליכי הפוטוסינתזה ובניהול המים בתוך הצמח, משפר את עמידות הצמח לשחיקה, ומפחית את הרגישות למחלות ומזיקים.המיקרואלמנטיים מתחלקים לשתי קבוצות אלו הנדרשים בכמות גבוה יחסית ונמצאים בחומר היבש באחוזים סידן, מגנזיום, וגופרית.סידן: משתתף בבניית שלד התאים, ובתאים חדשים בזמן התפתחות העלים והשורשים.מגנזיום: מעורב בהתהוות בנית החלבונים, עוזר בקליטת אשלגן מהקרקע ומסיע בתהליכי הנשימה.גופרית: משתתף ביצירת החלבונים, מסיע בגדילת הדשא, בצבע הירוק, בגדילת נצרים, צפיפות שורשים, אגירת פחמימות ועמידות למחלות.מיקרואלמנטים כוללים ברזל, מנגן, אבץ, נחושת, בורון, מוליבדן, כלור, וניקל. הכמויות הנדרשות הינן ביחידות/1,000,000 PPM וקליטתם וזמינותם מאוד מושפעת מ- PH של הקרקע.לחוסר במיקרואלמנטיים השפעה רבה יותר מאשר לעודף בהם. חוסרי ME צפויים בקרקע חולית הרבה יותר מאשר בקרקע עם מרכיב חרסיתי.תכנון הדישון תלוי במספר גורמים: סוג/זן הדשא, רמת האחזקה, מצב רטיבות והשקיה, תדירות משחק ושימוש, ודרישות מהמגרש.באופן כללי הדרישות לחנקן במהלך השנה במגרשי כדורגל נע בין 25-50 יחידות חנקן צרוף. כמות זאת יכולה לערוב למימוש פוטנציאל הצימוח של הדשא ולבריאותו.הדישון יכול להינתן בדשן בשחרור מבוקר או מסיס. לדשן המסיס (מוצק או נוזלי) זמן תגובה מהיר עד שבוע. דשן זה פחות יקר אך מצריך יישומים תכופים, ויש חשש לצריבות במידה ולא מפוזר באופן מקצועי. את הדשן יש לפזר לפני גשם או להשקות מיד לאחר הפיזור.דשן בשחרור מבוקר אינו מסיס במים, ומזין את הדשא לתקופה של 3-12 שבועות. (תלוי בתנאים הנדרשים והמשתנים בהתאם לאופן שחרורו). דשן זה צריך מים וטמפרטורה מתאימה (לפחות 10 מעלות) כדי לשחרר את המינראליים. סוגי דשן מסוימים דורשים גם פעילות מיקרואורגניזמים בקרקע לצורך שחרור החנקן.דשן בשחרור מבוקר צורב את הדשא לעיתים נדירות.לתזמון הדישון חשיבות רבה להצלחה, כמו גם לדיוק ואופן יישומו, לכן יש צורך בכיול נכון של המדשנת מהירות הטרקטור או ההליכה במקרה של פיזור ידני,  ווידוי שהפיזור יהיה מדויק ואחיד בעת הדישון. השקיההדשא זקוק למים כדי להתקיים, לכן יש צורך במערכת השקיה מסודרת, מדויקת, ומתוחזקת במצב טוב. כל האביזרים צריכים להתאים לתנאי השטח, ללחצים, ולספיקות הנדרשות. המערכת צריכה להיות בטיחותית למשתמשים.מעבר להשקיה, המים גם משמשים לוויסות קשיות והמוצקות של המשטח הן מבחינת מהירות המשחק והן מבחינת בטיחות השחקנים.כמות ההשקיה צריכה להיות כזו שתחזיר את הפסדי אידוי המים מהקרקע, ומעלי ואברי הצמח השונים. הפסד זה ידוע גם כהתנדפות.זני דשא קרים מפסידים באופן כללי כ- 10 מ"מ ליום, וזנים חמים כ- 6-7 מ"מ. נתונים אלו משתנים בין האזורים השונים ועונות השנה המתחלפות. כדי לשמור על דשא חיוני יש צורך בהחזר מינימאלי של 70% מנתוני ההתאיידות. אחידות השקיה נמוכה, רוחות, שעות השקיה, יעילות המערכת- לכל הנתונים הנ"ל השפעה על הכמות הנדרשת מעבר להחזר הנדרש.   הכמות והתדירות המדויקת של ההשקיה חייבת להתחשב בנתונים הבאים: אידוי נכון לזמן ולמיקום המגרש, סוג הדשא, סוג במצע (יכולת תאחיזת המים של המצע), אחידות ההשקיה, מצב מערכת ההשקיה, עומק בית השורשים, ועמידות הדשא לעקות. לדוגמא: בדשאים קרים רד-פסקיו וטול פסקיו עמידים יותר מקנטקי בלו גרס. בדשאים חמים, ברמודה והפספלום הם העמידים ביותר.השפעות אקלימיות, חום קיצוני, הארה, קרינה, לחות ורוחות משפיעות גם הם על תדירות ההשקיה. הדשא חייב לקבל מים עם הופעת סימנים ראשונים של קמילה ונבילה. הסימנים מתבטאים בהתקפלות והסתלסלות העלים, איבוד הברק וכן התרוממות איטית של העלים לאחר דריכה.הדשא מתאושש במהירות מעקות יובש אם ההשקיה ניתנת בזמן. פעילות ושימוש אינם מומלצים במשטח בו הדשא נמצא במצב של צימאון.הזמן הנכון להשקיה הוא בשעות הבוקר המוקדמות בין 4-8 בבוקר. השקיה בשעות אלו מפחיתה את הפוטנציאל למחלות בכך שהיא מפחיתה את שעות הרטיבות של הדשא. בשעות אלו הדשא ממילא רטוב מהטל.בקרקעות עמוקות וכבדות מומלץ להשקות בתדירות נמוכה ובהשקיות כבדות יותר, דבר זה יאלץ את הדשא להעמיק שורש, ולהגדיל את נפח השורשים, ויעלה את כמות החמצן בקרקע.השקיה בעודף מחלישה את הדשא, מפחיתה את כמות החמצן בקרקע, מעודדת עשביה, מחלות ומזיקים, מקטינה את נפח השורשים, גורמת לנגר ולשטיפת מינראליים וכימיקלים לעומק הקרקע, ומגדילה את הפוטנציאל להידוק הקרקע.  אוורוראוורור מתייחס לפעולה מכנית המשנה את האפיון הפיזיקאלי של הקרקע באזור בית השורשים.האוורור היא אחת הפעולות החשובות באחזקת דשא, לאוורור השפעה על כמות האוויר בקרקע, חידור המים, ותנועת המינרלים באזור השורשים, תוך הפחתה ותיקון של קרקע דחוסה, והקטנת שכבת הטאצ'.אי יישום פעולה זו יגרום לצימוח מוחלש ולא בריא של הדשא.ישנן שיטות שונות לאוורור: פינים חלולים בקטרים שונים, פינים מלאים, סילוני מים/אוויר, סכיני חיתוך (פיצול), אוורור עומק בעזרת יתדות. פעולות אלו נעשות מכונות שונות הנגררות או נתלות על גבי טרקטור, או כיילים מושאים ידנית. כל השיטות עוזרות ומשפרות את מצב הדשא בפרמטרים שהוזכרו בתחילה.לכל שיטה יש את היתרונות שלה, ויש לבחור את השיטה המתאימה לכל מגרש, תנאים, ותקציב. מאווררת מתגלגלת נקניקים- פעולה מוציא גלילי קרקע מקוטר של 9-18 מ"מ ובעומק חדירה של 50-80 מ"מ. הגלילים יוצאים מהקרקע ומשאירים חללי אוויר. מומלץ לביצוע לפחות פעמים בשנה, במגרשים בפעילות רבה, אף יותר. כדאי לאסוף את הגלילים לאחר ההוצאה, אך קיימת אפשרות של פירוקם בעזרת מכסחת פלל או רוטורית.מאווררת מתגלגלת פינים מלאים- חודרת לעומק 50-80 מ"מ, תוך פגיעה מינימאלית בפני השטח. מתאים יותר לעונת המשחקים, אך לא מהווה תחליף לאוורור נקניקים.מאווררת ויברציונית- יתדות מלאות או חלולות (נקניקים). בניגוד למאווררת מתגלגלת בכלי זה ניתן לחדור לעומק עד 150 מ"מ, ובנוסף מקבלים תנועה ריטוט הגורמת לפרור הקרקע.סכיני חיתוך פיצול- פותח חללים וחותך קני שורש ושלוחות, מתאים לעונות החמות או לשימוש בעונת המשחקים. פגיעה מינימאלית של פני השטח, אינו מהווה תחליף לאוורור נקניקים                    .מדללת- כיסוח אנכי- סכינים המסתובבים באופן אנכי לקרקע וחורצים את השכבה האורגנית העליונה, מוצאים חומר צמחי מת, ומדללים את הדשא החי, ועל-ידי כך מאפשרים מעבר טוב יותר של אוויר ומים לקרקע.אוורור עומק- נעשה בכיילים כבדים יותר ובעזרת יתדות חזקות ועבות יותר של עד 38 מ"מ. חודר עד לעומק 450 מ"מ, ומתאים לקרקעות                כבודות (חרסיתיות) ועמוקות הנזקקות לשיפור הניקוז.מאווררת דריל- חודרת לעומק עד 450 מ"מ ובסוגים מסוימים מאפשרת החדרת חול לתוך התעלות שנוצרת זאת כדי לשפר את הניקוז במגרשים בעיתיים.מאווררות (אינג'קט) הזרקת מים או אוויר בלחץ- מתאים לקרקעות חוליות ומאפשרת החדרת אוויר ו/או חומרים אחרים בלחץ גבוה מאוד לתוך הקרקע.  האוורור יעשה בתקופת גדילת הדשא ולא כאשר הוא נימצא בעקה. דשא חם יאוורר בעונת האביב המאוחר, קיץ וסתיו. דשא חורף יאוורר בסתיו ובאביב. דשא משוזרע יש לאוורר כל השנה מכיוון שהוא בשימוש כל הזמן. במקרה זה מומלץ לבצע אוורור נקניקים באביב המאוחר, בסתיו ובעונת המשחקים יש לערוך אוורורים שאינם פוגעים בפני השטח.למגרשים בפעילות רבה מומלץ בין 5-10 אוורורים תוך התחשבות בסוג המצע, בכמות הפעילות ובמצב הדשא. טיפול בפגעים:דשא בריא ומטופל באופן מקצועי- כיסוחים, השקיות, דישון, אוורור, יהיה עמיד יותר לפגעים שונים- מזיקים (קרקע ועלווה) מחלות (שורש ועלים) ועשביה. לא ניתן להימנע לחלוטין מבעיות אלו. אך בניהול נכון בשיטת IPM, בהחלט אפשר לחסוך כסף וטיפולים ולשפר את מצב הדשא ובריאות המשתמשים.מהי שיטת IPM?בשיטה זו נלקחים בחשבון הפרמטרים השונים של סיכויי וסיכוני הופעתם ופגיעתם של מזיקים. תנאים מתאימים להופעת פגעים: מזג אוויר, עונת השנה, קרינה, רטיבות וכדומה.ניטור של השטח לגבי הופעת הפגעים.ניהול סיכונים, באיזה רמה של פגיעה כדאי וניתן להיכנס לטיפול. תוך התחשבות בצורכי המתקן והלקוח   במקרה זה נכנסים לטיפול רק שהדבר נדרש, תוך התחשבות לגבי יעילות ובטיחות החומרים השונים.הריסוסים עצמם צריכים להיעשות בכלים מתאימים, במינונים ובכמויות הנדרשות ו-ע"י אנשי מקצוע מיומנים. שימוש לא מקצועי יכול לגרום לדשא נזק רב בעיקר עם שימוש בהרבצידים (חומרים להדברת עשביה). כאשר המינונים לא מתאימים הדשא יכול להיפגע קשה.  עשביה: כאשר הדשא מכסה 100% מפני השטח, והוא במצב בריא וחיוני, הוא מקשה מאוד על נביטת עשבי בר הזקוקים לאור לצורך נביטה. גם במידה ועשביה התחמקה ונבטה פעולת הכיסוח לא נותנת לעשב להרים ראש ולהתפתח. במצב זה הדשא מהווה מתחרה חזק על מקורות המים, אור, ודשנים.במדשאת המשמשות לפעילות ספורט אנו מצפים לדשא נקי מעשביה ואחיד זן. עשביה דגנית רב שנתית היא כמעט ובלתי ניתנת לטיפול בחומרים סלקטיביים, והיא צריכה טיפולים משלימים להיפטר מהם. לעומת זאת דגניים חד שנתיים ורחבי עלים חד ורב שנתיים, ניתנים לטיפול.אנו מפרידים בין חומרי הדברה סלקטיביים ולא סלקטיביים. חומרים סלקטיביים הם חומרים בעלי יכולת לפגוע בעשבים מבלי לפגוע, או לפגוע באופן מינימאלי בדשא. חומרים לא סלקטיביים הם חומרים הפוגעים, ללא הבחנה, בכל העשבים, כולל בדשא.הבדל נוסף בין החומריים הוא בין חומרים המדבירים עשביה שנבטה, לחומרים שפוגעים בעשב בשלב הנביטה (מונעי נביטה).הדרך הטובה ביותר היא לטפל בחומרים מונעי נביטה באביב לפני שעשביית הקיץ (בעיקר הדגנית) נובטת. הדבר יכול היעשות בטיפול אחד או שניים. במהלך הקיץ יש להתמודד בעשביה שחמקה עם חומרים קוטלי מגע סלקטיביים.בסתיו ניתן גם לרסס בחומרים שמונעים נביטה של עשבי החורף, אך במגרשים המיועדים לשיזרוע דשא חורף, הדבר אסור. אחרת גם זרעי הדשא לא ינבטו.עשביה רחבת עלים ניתן להדביר בחומרים סלקטיביים לאחר נביטתם ובמקרים אלו בדר"כ הבעיה פחות מורכבת.בטיפול בעשבייה, על מנת להגיע ליעילות מרבית בהדברה, חשוב להכיר ולהגדיר את סוג העשב, לדעת את אופן התפתחותו וההפצה שלו (זרעים, קני שורש, פקעות וכדומה), דרישות לנביטה וגדילה (אקלים, אורך יום וכדומה). גם לאופן הריסוס ולכילי הריסוס יש חשיבות בהצלחה.לדיוק בריסוסים להדברת עשביה חשיבות רבה. ריסוס בעודף יכול לגרום לדשא נזק רב, וריסוס בחוסר לא יקטול את העשב. בשני המקרים אנו צפויים לעוגמת נפש, לכן יש להקפיד על הנוהליים והוראות השימוש. מזיקים:דשא חלש פגיע יותר לפלישת מזיקים ולכן תחזוקה נכונה תימנע פלישה שלהם או תגרום לנזק מינימאלי שהדשא יוכל להתמודד עמו. קרקע מאווררת, דישון מאוזן, השקיה מתאימה וכיסוחים יאפשרו לדשא לצמוח מהר ולתקן את רמות הנזק הנגרמות ממזיקים.בנזק רב, או בצפי למזיקים קשי טיפול כמו זבליות, ערצבים וכדומה יש לטפל באופן מתוכנן, להתאים את הטיפול והחומרים הנכונים לקבלת הדברה יעילה ומהירה. דבר חשוב בהדברת מזיקים הוא רכישת ידע לגבי מזיקי הדשא: מחזור חיים שלהם, הנזק שהם גורמים לדשא, רמתו והתקופה הרגישה, החומרים שפועלים נגדו, זמן נכון ומתאים לריסוס ואופן הריסוס. הדברה מונעת נגד נזיקים ברוב המקרים יעילותה נמוכה, לכן מומלץ לרסס כאשר מזהים ומנטרים את פעילותם. מחלות:מחלות בדשא מתפתחות כאשר מתקיימים התנאים הבאים: תנאים סביבתיים אופטימליים , פונדקאי רגיש, וגורם למחלה פתוגן.תנאים סביבתיים נקבעים ע"י מזג אוויר (משקעים, טמפרטורה, רוחות וכו') ותחזקה לקויה (כיסוחים, אוורורים, דישונים, השקיות).מחלות שונות יכולות להתפתח בכל תנאי מזג אוויר ולאורך כל השנה, אך ישנן עונות בשנה בהם הרגישות והסיכוי למחלות רב יותר. כמו כן ידוע שהשקיה בעודף, או עקות מים, קרקע דחוסה, דישון חנקן בעודף, שכבת טאץ וכדומה הם מעודדי מחלות.הפטריות זקוקות לצמח רגיש לאירוח, הן מתפתחות כאשר נוצרים התנאים המתאימים לכך. ישנן מחלות שפוגעות בסוגים/זנים ספציפיים, וכאלה שפוגעות בכל הסוגים של דשא.ברוב המקרים והזמן הפטריות נמצאות בקרקע ובסביבתה, אך לא תמיד נוצרים התנאים המתאימים להתפתחותם. הגורמים הנדרשים הם תנאים סביבתיים, פתוגן, ופונדקאי.ישנם מקרים בהם כן מתפתחים שלושת התנאים אך בשל תחזוקה גבוה של הדשא שכוללת: כיסוחים בזמן ואיסוף הכסחת, השקיה בהתאם לתנאים, הזנה מאוזנת, וקרקע מאווררת, בהם הפטרייה קיימת אך המופע הנראות שלה כזאת שלא באה לידי ביטוי ויזואלי, או מופע כזה שלא מצריך ריסוס.גם בתנאי תחזוקה אופטימליים הפטרייה יכולה לתקוף את הדשא ואפילו קשה, ולא ניתן להימנע משימוש בחומרי הדברה.אנו מכירים בשני סוגי טיפולים: טיפול מניעה, וטיפול קטילה.בטיפול מניעה מרססים לפני הופעת המחלה כדי למנוע את פגיעתה, וקטילה כאשר היא כבר תקפה את הצמח.טיפולי המניעה ניתנים בתקופה בה תנאים גבוהים להתפתחות כמו גשמים חזקים בסתיו ובאביב, דשא צעיר או לאחר שיזרוע, או בהתבססות על ידע היסטורי של אתר לגבי מחלות שחוזרות מידי שנה וכדומה.לעיתים באצטדיונים שלמראה הוויזואלי בעונת המשחקים חשיבות רבה אנו נחליט על ריסוסי מניעה.טיפולי הדברה קטילה ניתן כאשר נזהה את הפגיעה ברמה כזו שתהווה סכנה לגידול נורמאלי של הדשא.המחלות גורמות לגידול אנורמלי של הדשא, ולכן איש התחזוקה חייב להיות בעל יכולת וידע לזיהוי הבעיה, ולהבין את התנאים להמשך התפתחותה. במקרים מסוימים יש צורך לשלוח בדיקות למעבדה כדי לקבל זיהוי מדויק של הפתוגן.ניהול היסטוריה של פגעים וטיפולים מאפשר ללמוד לגבי רגישות למחלות באותו האזור להתאים זנים עמידים, להקל בזיהוי מחלות, לבצע ריסוסי מניעה, וללמוד על יעילות החומרים השונים. הדברה כללי:את הריסוסים יש לבצע בכליים מתאימים, ובאופן מדויק. יש להבין את דרך הפעולה ודרישות השימוש לגבי החומרים השונים- ישנם חומרים הדורשים השקיה מידית, אחרים נקלטים דרך העלווה ולכן צריך לדחות השקיה, אחרים יפעלו טוב יותר ב ph נמוך בתמיסה, לעיתים יש צורך או רצון בשילוב של יותר מחומר אחד וכדומה.מכיוון שמדובר בחומרי הדברה יש לפעול על פי כללי הביטחון הנדרשים הן של העובד, והן כלפי המשתמשים במגרש.ידע כללי בנושא חשוב מאוד להצלחת הטיפול, חוסר ידע יכול- לא לעשות את העבודה במקרה הטוב, או לגרום לנזק במקרה הרע.הכרה או זיהוי של המזיק, מחלה, עשב תאפשר קבלת החלטות נכונה לגבי מתי, במה וכמה לרסס. דבר זה יחסוך כסף ועוגמת נפש. טופדרסר: פעולה זו הינה פיזור של שכבת אדמה על פני הדשא הקים. המטרות של פעולה זו הינם: טיפול בפני השטח העליונים לקבלת משטח ישר ויציב ולאפשר תנאים אופטימליים לגלגול הכדור. שיפור הניקוז של שכבת הקרקע העליונה,  נעשה בעת פיזור האדמה לאחר אוורור נקניקים והחדרתה לתוך החללים, וכן ע"י פרוק מהיר יותר של שכבת הטאץ.יש להקפיד על פיזור קרקע דומה למצע המקומי או חולי יותר. מומלץ לעבור עם רשת לאחר הפיזור כדי להחדיר את החול לתוך ובין עלה הדשה.פיזור הקרקע גם מעודדת התפתחות שורשים חדשים באזור הפרקים. שתילה, מרבדים ושזרוע.שתילת דשא נדרשת בהקמת מגרש חדש, או בחידוש מגרש קיים לצורך החלפת מצעים או זני דשא חדשים.שתילה ו/או התקנת מרבדים נדרשים לתיקון שטחים שנשחקו לחלוטין, לתגבור אזורים דלילים ובעייתיים, לכיסוי מהיר יותר של הדשא הקיים. השתילה תיעשה בעיקר בעונת האביב לאחר הורדת הדשא החורפי.שיזרוע באזורים קרים הינה פעולה הנעשית לצורך תגבור ועיבוי כר הדשא.שיזרוע באזורים חמים, במקומות בהם הדשא החם מאבד את צבעו וכושר הצימוח בחורף. זריעת דשא ממשפחת הדשאים הקרים ישמש את המשטח בעונת המשחקים בחורף ובאביב. שתילת דשא נעשית ע"י פלגים או דשא מרוסק (מרבדי דשא מפורקים ומפוררים). הדבר יכול להיעשות ע"י פיזור ידני, או בעזרת מכונות שמפרקות ומפזרות את הדשא במעבר אחד. שתילי הדשא חייבים להיות במגע וצמוד לקרקע ובמצב לחות כל היום, עד לשלבים ראשונים של השרשה.הכמות הנשתלת היא גורם מרכזי למהירות כיסוי השטח ומוכנותו למשחק.בשתילה חדשה מומלץ לשתול בכמות של 10-15% משטח השתילה, כלומר למגרש של 7000 מ2 מומלץ להשתמש בכמות של 700-1000 מ2 מרבדים. פרמטר נוסף למהירות הכיסוי של הדשא הוא זמן השתילה. השתילה מומלצת כאשר טמפרטורת הקרקע עוברת את ה- 18 מעלות צלזיוס. בטמפרטורה זו, בשתילה של 10%, זמן כיסוי השטח הוא כ- 90 יום.לאחר השרשת השתילים ניתן להתחיל בהפחתת תדירות ההשקיה, ותחילת דישון, המתבסס בעיקר על חנקן.בשתילת תגבור כלומר במשטחים שהתעוררות הברמודה מהחורף בעייתית, השתילה תהיה בכמות קטנה בהרבה ומותנת במצב הדשא הקיים.התקנת מרבדים- כאשר זמן השיקום של המגרש לאחר עונת המשחקים ועד תחילת תקופת האימונים קצר ואינו מספיק להתבססות של שתילה, אנו מבצעים הנחת מרבדים במקומות בהם הדשא לא מתחדש או צפוי להתחדש באיטיות. דבר זה נפוץ באזור השער, רחבת ה- 5 ובאזורים מסוימים לאורך מרכז המגרש. במגרשי אימונים ניתן לראות זאת באזורים שונים בהם הונחו שערים ניידים.במקרים אלו יש לבצע הכנה לפני הנחת המרבדים. יש לסמן את השטח המיועד כדאי שיהיה בצורת מלבן או ריבוע. באזור זה יש לקלף שכבת קרקע בעובי מעט נמוך מעובי הקרקע של המרבד. לאחר מכן יש להניח את המרבדים צמידים זה לזה, להדק עם מעגלה את הדשא לקרקע, לפזר חול בתפרים ובשקעים, ולהשקות כמה פעמים ביום עד הקליטה. שיזרוע דשא חם: פעולה זו נעשית ע"י זריעת דשא ממשפחת הדשאים הקרים לתוך הדשא החם. פעולה זו תיעשה בעיקר ע"י דשא מסוג רייגרס (זון רב שנתי) במקרים מסוימים בטול פסקיו (בן עפר גבוה).לצורך השיזרוע יש לבצע עבודות הכנה של דילול וכיסוח נמוך של הדשא כדי לאפשר לזרעים להגיע למגע עם הקרקע, וכדי שאור יוכל להשתתף בתהליך הנביטה.השיזרוע יעשה בדר"כ בעזרת מכונות ייעודיות שמחדירות את הזרעים לקרקע. במקרים מסוימים כדוגמת שיזרוע מסלולים בגולף הדבר נעשה לעיתים בפיזור במדשנות.     השיזרוע מתבצע בסתיו ובתחילת החורף, כאשר קצב צימוח של הברמודה יורד וטמפרטורת הקרקע נעה סביב ה-18 מעלות. שיזרוע מוקדם כאשר הדשא החם פעיל, מהווה תחרות קשה להתבססות של הדשא החורפי. דבר שעשוי להכשיל את השיזרוע. מנגד בשיזרוע מאוחר, כאשר הטמפרטורות יורדות יותר מידי, אנו עשויים לקבל נביטה איטית ובאזורים קרים אף דחיית נביטה לזמן רב.בארץ אנו צפויים לכמה מגבלות שמקשות על מציאת הזמן אידיאלי לשזרוע:1. הקדמה או עיכוב של החורף וטמפרטורות לא יציבות בעונת הסתיו.2. צורך לשזרע מספר מגרשים באתר כאשר לא ניתן להשבית את כולם יחדיו.במקרה של שיזרוע חורפי במגרשים בפעילות ובפוטנציאל גבוה לשחיקה, אנו מתגברים את הדשא במספר שיזרועים נוסף.יש לקחת בחשבון שדשא משוזרע בארץ זקוק במהלך החורף לטיפולים כמו הדשא החם בקיץ ואף יותר: כיסוחים, דישונים, אוורורים, השקיה בהפוגות בין הגשמים, וכל מה שדשא זקוק לו.  רחבת ה-5 וסביבת השעריםהדשא באזור השערים של מגרשי הכדורגל הוא המקום החשוף ביותר לשחיקה מכל אזור אחר במגרש. לא אחת כבר בשלבים ראשונים של עונת הפעילות האזור נישחק לגמרי. לכן אזור זה חייב ביחס ובתשומת לב מיוחדת בכל הטיפולים: רמות הזנה גבוהות יותר, חיפוי חול מפעם לפעם, ביסוס מקסימאלי של הדשא בפגרות, שיזרועים חוזרים ונשנים במהלך החורף, ולעיתים אף התקנת מרבדים במהלך עונת המשחקים.חשוב מאוד להפחית עומס באזור זה, ולהשתמש בשערים ניידים בזמן האימונים.כיסוח: כאשר מבצעים תיקוני שיזרוע, או הנחת מרבדים, יש להקפיד בשלב ההתבססות על כיסוח גבוהה יותר ובתדירות גבוה יותר.תיקוני דשא ברחבה: בעת הנחת המרבדים יש להכין את השטח כראוי כדי שהגובה הסופי יהיה זהה לגובה המשטח כולו. יש להקפיד שהדשא מגיע עם אדמה זהה או קרובה במרקם שלה לקרקע הקיימת במגרש. הנחת מרבדים בעונת המשחקים תעשה עם שכבת אדמה עבה. בשלב השיקום הקיצי כאשר המגרש במנוחה מומלץ להניח מרבדים עם שכבת קרקע דקה.תיקוני שיזרוע מומלץ לעשות לאורך כל עונת המשחקים. מניסיונות שנעשו נלמד שזרעים שעבורו התפחה או הנבטה לפני שפוזרו בשטח קיצרו את זמן ההתבססות שלהם.אוורור: מכיוון שלאזור נטייה להידוק, מומלץ לאוורר אותו מספר פעמים רב מהאוורורים שנעשים בכלל המגרש. פעולה זו מחדירה אוויר לקרקע ומעודדת העמקת השורשים ועמידות הדשא בשחיקה.טופדרסר: הוכח שפעולה של פיזור חול בגובה 3-5 מ"מ, משפרת את עמידות הדשא בשחיקה. מומלץ לבצע פעולה זו אפילו במהלך עונת המשחקים.השקיה: יש להעמיד פתרון להשקיה בזמנים שמבצעים תגבור בשיזרוע או הנחת מרבדים.  שילוב של- תכנון נכון של משטח הדשא, ביצוע איכותי, ואחזקה ראויה, בנוסף לתכנון הפעילות כזה שלא יהיה מעבר ליכולת של הדשא לשרוד, יתנו משטח מדושא לרווחת המשתמשים במשך כל השנה.     

טיפול במגרשי ספורט על מצע חול עם דשא ברמודה​

הברמודה (Cynodon Dactylon) הינו סוג הדשא הבולט ביותר במגרשי כדורגל באזורי אקלים חם. הזן המוביל של הברמודה בארץ הינו הטיפאווי (Tifway 419) וכיום הוא נמצא בלמעלה מ- 90% ממגרשי הכדורגל הארץ.היתרונות שהפכו אותו לכזה הם: עמידות גבוהה לשחיקה, צימוח מהיר ביותר, והיותו עם פוטנציאל השתקמות (הבראה) הטוב ביותר ביחס לזנים אחרים. אופן הצימוח שלו הוא קני שורש (stolons) ושלוחות (rhizoms). המאמר המופיע בהמשך מתייחס לאחזקה וטיפול במשטח הדשא במגרש הכדורגל, במצב ותנאים ממוצעים ולא ספציפיים. דשא הברמודה מפסיק לצמוח בטמפרטורה ממוצעת של היום והלילה מתחת ל- 15 מעלות, ונכנס לתרדמה בטמפרטורה ממוצעת יומית מתחת ל- 10 מעלות צלזיוס. התרדמה הינה למספר שבועות ועד מספר חודשים תלוי באזור האקלימי. איך ניתן לשפר את עמידות הברמודה בזמן עקות החורף, ושיפור מצבו לקראת ההתעוררות באביב?אחד הקשיים של הדשא הוא בשחיקה וקריעה של הצמח בפעילות רבה, הקושי רב יותר במגרשים הפעילים 12 חודשים בשנה ולא רק בקיץ. כאשר הפעילות על מגרש הכדורגל ממשיכה בסתיו ובחורף, בפרט כשהדשא מפסיק לצמוח ובעיקר כשנכנס לתרדמה, היא גובה מחיר בדמות שחיקה ופציעה של הדשא, ופגיעה קשה בפוטנציאל הדשא להשתקם באביב ובקיץ העוקבים. בסתיו, כאשר קצב הצימוח של הדשא יורד, הצמח ממיר (ממיס) פחממות לעמילניים ואוגר אותם בשלוחות קני השורש והשורשים לצורך הישרדות בתקופת החורף. תהליך זה מגביר את כושר העמידות של הדשא לעקות. המענה לדשא המתמודד במצבי שחיקה קיצוניים במגרשי ספורט בכלל, במגרשים על בסיס חול בפרט, הוא הדישון, הדישון צריך לממש את מקסימום פוטנציאל הצימוח והשיקום של הדשא. אופן ותגובת הדשא לדשן תלויה במספר גורמים כמו תחזוקת העבר, בחירת הדשנים וניהול ממשק הגידול (מחלות, מזיקים, עשביה). ממחקרים שנעשו אנו למדים שעודפי דישון, בעיקר של חנקן, יכולים גם להחליש את עמידות הדשא לשחיקה. שימוש נרחב של חנקן בסתיו יכול לדרבן ולהמריץ את גידול הנצרים התוצאה תאי הצמח עם תכולת לחות גבוהה המורידה את עמידות הצמח לשחיקה ולעקות קור.התאריך האחרון המומלץ לפיזור חנקן הוא כחודש לפני תרדמת הדשא. למקור ואופן שחרור החנקן משמעות רבה לגבי הצבע וצימוח הדשא. לדשן על בסיס מתילן אוריאה יש תגובות  מוגבלות, מכיוון שחלק מתהליך השחרור מותנה בפעילות מיקרוביאלית שהיא מאוד מוגבלת בקור. בדשן על בסיס ציפוי פולימרי או ציפוי גופרית המצב טוב יותר. לכן במקרים רבים נמצא דשנים בשחרור מבוקר מעורבבים עם דשנים מסיסים, כדוגמת אוריאה ו/או חנקת אשלגן, כדי לשפר את תגובות הדשא לדשן.באזורים שנשחקו או סבלו מבעיות שונות (מחלות מזיקים), ובאזורים דלילים יש להגביר את דישון החנקן בסוף הקיץ. באזורים מטופחים וצפופים, דישון חנקני יחליש את הדשא, יעודד התפרצות של מחלות שונות, ויהיה מקור הזנה לעשבי חורף שיופיעו לאחר עצירת הצימוח של הברמודה.אשלגן הוא מינראל מאוד משמעותי לשימור יכולת עמידות הדשא לשחיקה. בדיקות קרקע ועלים בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, בעיקר במדשאות על מצע חול, יתנו מידע על רמות האשלגן הזמין לצמח. כסטנדרט, דישון של 7 ק"ג אשלגן צרוף לקראת החורף עשוי לשפר את יכולת הברמודה לעמוד בקשיי החורף. רמת אשלגן גבוהה מאפשרת שמירה על טורגור גבוה של התאים ועל-ידי כך משפרת את חוסן הצמח בפני שחיקה וקור. כמו כן האשלגן ישמר באברי הצמח בכל תקופת תרדמת הדשא.מחקרים לא מראים יתרון כל-שהוא לעודפי אשלגן הנמצאים בקרקע, ולכן בדיקות קרקע יכולות להוזיל ולייעל את השימוש באשלגן.מעבר לאשלגן אנו נדרשים למינראלים כדוגמת זרחן, ברזל, קלציום, מגנזיום וכדומה, בהתאם לבדיקות קרקע עלים. להימצאותם של מינראלים אלו חשיבות מעבר לשימור הדשא בסתיו ובחורף אלא גם לשיקומו באביב קיץ הבא. מחקרים מראים שדישון בלבד אינו מאריך באופן משמעותי את חיוניות וצבע הדשא בסתיו ובתחילת החורף. לעומת זאת, דישון בשילוב טיפולים שונים בסוף הקיץ, כמו אוורור ודילול, בהחלט עושים את העבודה ומשפרים את איכות ומופע הדשא.אופציה נוספת להארכת הצבע הירוק של הדשא בסתיו הוא שימוש בברזל, בעיקר בריסוס עלוותי. ההשפעה תמשך עד לתרדמת הדשא, אך בניגוד לדישון קרקעי לא תהיה לריסוס העלוותי השפעה על הדשא באביב. שזרועלזריעת דשא חורף בתוך הדשא הקיצי חשיבות רבה:1.     לאפשר דשא ירוק בתקופת החורף, וכתוצאה מכך קבלת דשא ירוק כל השנה.2.     לשמור על הברמודה מפני שחיקה בתקופה שאינו פעיל.3.     לשמור על מבנה יציב של פני השטח.פעולת השיזרוע לוקחת זמן וכסף ולכן יש להתייחס לכך באופן מקצועי הן בצד הביצועי והן בניהול ממשק הפעילות. ללא ספק רוב רובם של אלו המבצעים שיזרוע מודעים ליתרונות שנובעים מכך, ומתמידים בפעולה זו מידי שנה. זרעי הרייגרס / זון רב-שנתי Lolium )) הם המועדפים לשיזרוע ולכך מספר סיבות: הם מצטיינים בנביטה מהירה יחסית (תוך 5-7 ימים), הם בעלי מרקם נאה, צבע ירוק עז ועמידות טובה לשחיקה ומחלות. בנוסף, מכיוון שצד אחד של עלה הרייגרס מחוספס יש אפשרות ליצירת שני גוונים בדשא בעת כיסוח בכיוונים שונים.לרייגרס עשרות רבות של זנים בעלי איכות ונתונים שונים. יש להקפיד על רכישת זרעים באיכות גבוהה. חשוב להקפיד על זרעים נקיים ממחלות, עשביה וזני דשא שונים, ובעלי עמידות גבוהה לשחיקה. השיזרוע צריך להתבצע בתקופה בה חלה ירידה בקצב צימוח הדשא החם כדי שלא יהווה תחרות על האור והמים עם הנבטים, ובתקופה בא הסיכוי למחלות, כמו פיתיום וריזוקטוניה, נמוך יחסית. כמו כן, יש לבצע שיזרוע לא כאשר קר מידי, מכיוון שהקור יכול לעכב באופן משמעותי את התפתחותו והתבססותו של הדשא החורפי.התנאים האידיאליים לשיזרוע הם: כאשר טמפרטורת המינימום בלילה ירדת מתחת ל- 12.5 מעלות צלזיוס, טמפרטורת הקרקע לעומק של 10 ס"מ הינה 21 מעלות, וטמפרטורת האוויר ביום סביב 22 מעלות. כלומר, כאשר טמפרטורת אוויר ממוצעת של היום והלילה תהיה בין 14-20 מעלות צלזיוס למשך 30 יום עד לתרדמת הברמודה.כדי לקבל תוצאות מיטיבות יש להתייחס לשיזרוע כמו לשתילה או זריעה של דשא חדש. הכנת הדשא אינה מסתכמת בפעולות שנעשות יום יומיים לפני השיזרוע, אלה לפעולות שנעשות במהלך כל הקיץ.משטח מהודק, בעל שכבת טאץ גדולה ומשובש בעשביה ייתן תוצאות ירודות של השיזרוע.לעומת זאת, במגרש מאוורר, נקי מעשביה וללא טאץ תהיה נביטה והתפתחות מיטיבה של הזרעים. כאשר יש שכבת טאץ מעל 2.5 ס"מ יש לדלל את הדשא ולשאוב את השאריות. במקרים חריגים, או אחת לכמה שנים, מומלץ לבצע קירצוף למגרש.אחת הטעיות שיש להימנע מהן היא דילול עמוק במהלך הסתיו המאוחר, מכיוון שפעולה זו יכולה לפגוע בברמודה לפני קור החורף ולגרום לנזקים באזור הפצע. כשבוע לפני השיזרוע יש להוריד את גובה הכיסוח ב- 25% רצוי גם לבצע דילול קל של הדשא ושאיבה של החומר הנותר.בתקופת הקיץ, בזמן הצימוח המיטבי של הדשא, מומלץ לבצע טופדרסר. פעולה זו של חיפוי המגרש בחול, מאפשרת יישור והחלקת השטח ויוצרת מצע טוב לנביטת הזרעים בחורף.אוורור הקרקע יעשה כ- 2-3 שבועות לפני השיזרוע. אוורור קרוב מידי לשיזרוע עשוי לגרום לתנועת זרעים לתוך החורים שנוצרו מהאוורור וכתוצאה מכך נביטה והתבססות לא אחידה של השטח.כחודש לפני השיזרוע יש להפחית את הדישון החנקני, כדי לא לעודד את צימוח הברמודה העלול להחליש את התבססות הרייגרס. בשיזרוע מוקדם (תחילת הסתיו) ניתן לרסס את הברמודה כ- 5 ימים לפני השיזורע במווסתי צמיחה כדי לעקב את גדילת הדשא החם ולתת עדיפות לצימוח הדשא החורפי.השיזרוע יעשה ע"י מכונות ייעודיות לכך, אשר מטמינות את רוב הזרעים בקרקע. הפעולה תעשה לפחות בשנים עד 4 (תלוי בסוג המשזרעת) מעברים ובכמות זרעים של 100 ק"ג לדונם. במהלך העונה ישנה שחיקה של דשא החורף בעיקר באזורים פעילים כמו מרכז המגרש ואזורי השערים. אחת הדרכים להתמודד עם כך זה ע"י שיזרועים נוספים של 10-30 ק"ג לדונם בכל פעם.     טיפול לאחר השיזרועלאחר הזריעה יש להשקות כך שתישמר לחות בשכבת הקרקע העליונה בכל ימי הנביטה. מיד לאחר הנביטה יש להפחית ולרווח את מספר ההשקיות ביום בהתאם להתפתחות השתילים. השקיות תכופות יגרמו להתפתחות מערכת שורשים שטחית ויעודדו התפתחות מחלות. כמו כן, תופעות אלו יפגעו בעמידות הדשא בשחיקה.את הדשא יש לכסח כאשר הוא מגיע לגובה של 5 ס"מ, ואת המכסחת יש לכוון לגובה של 3 ס"מ. יש לכסח אחת לשבוע מלבד אם הצימוח אגרסיבי ומהיר באופן מיוחד. יש להקפיד על כלי כיסוח מושחזים ומטופלים. בהמשך העונה ניתן יהיה לרדת לגובה כיסוח של 2.5 ס"מ. מחלות ועשבייההמחלות השכיחות הינן פיתיום וריזוקטוניה. מומלץ לרסס 1-2 טיפולים (תלוי בתאריך השיזרוע) בהפרש של 15 יום.עשבייה בדרך כלל לא נובטת ולא פוגעת או מפריעה לדשא בריא, אך באזורים שבהם נשחק הדשא והקרקע נחשפת יש סיכוי לנביטת עשביה חד שנתית בעיקר. בדשא ברמודה לא משוזרע ניתן לרסס במונעי נביטה או בקוטלי מגע סלקטיביים במינון גבוה.דישון לאחר שיזרועבמהלך הנביטה של הזרעים יש לדשן בדשן עתיר בזרחן (כדוגמת סטרטר) כדי לעודד את התפתחות השורשים. דישון חנקני מוסיף למופע השיזרוע אבל עודף בדישון יגרום לאפשרות גבוהה יותר להתפתחות מחלות.לצימוח אפקטיבי ואופטימאלי מומלץ לדשן 1.5-2.5 ק"ג צרוף של חנקן בצורה של אמון (גופרת אמון, אמון חנקני) או באוריאה פעם בשבועיים-שלושה, או בדשן בשחרור מבוקר 4.5 ק"ג צרוף פעם בארבעה עד שישה שבועות. לסיוםמגרשי הכדורגל בארץ פרוסים כמעט בשבעה אזורי אקלים שונים – מרמת הגולן והגליל העליון בצפון, דרך הגליל התחתון, העמקים, מישור החוף, ועד הנגב המערבי והדרומי. לכל מגרש תנאי פתיחה ובעיות משלו. גם במגרשי כדורגל שהם זהים מבחינת התנאים הגיאוגרפיים, ניתן למצוא הבדלים בין המגרשים או הבדלים בין שנה לשנה.חלק מהמגרשים משמשים כאצטדיונים למשחקי ליגה, חלקם מגרשי אימונים ואחרים מגרשים משולבים. מספר שעות הפעילות במגרש משתנה ממקום למקום ובהתאם לכך גם רמת שחיקת הדשא. חלק לא מבוטל של המגרשים הינם מגרשים ותיקים וברמת אחזקה מוגבלת תקציבית וחלקם ברמת אחזקה גבוהה ואפילו גבוהה מאוד.​

...
...

Articles​​

050-200-2627